בקריאת התורה של שבת זו אנו קוראים "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם" וכך הולכת התורה ומספרת לנו על כל החגים.
צדיקים אמרו ששבת זו היא נשגבה ביותר ואפשר לפעול בה ולהמשיך בה שפע (הן גשמי והן רוחני) יותר מכל החגים ביחד שהרי שבת זו כוללת בתוכה את כל החגים גם יחד.
והקרוב אלינו פסח, ספירת העומר שבועות. נמצאים אנו בחודש אייר שהוא כולו חפצא אחת של מצוה ארוכה היא מצות ספירת העומר, כל רגע בחודש זה מנוצל לקיום מצות הספירה. לספור את הזמן, לייקר את הזמן. ובעל התניא הוסיף: להאיר את הזמן, שהרי ספירה מלשון ספירות ובהירות, אבן ספיר. יום חשוך הוא יום שלא עושים בו מצוות ולא לומדים בו תורה. עלינו להאיר את הזמן.
ומצות ספירת העומר היא הגשר בין פסח לשבועות. כדלהלן.
----
בחלוף ליל הסדר נשמעה אנחת אכזבה בעם ישראל, היתה ציפייה גדולה ועצומה שמשיח יבוא ונזכה לאכול קרבן פסח, ועכ"פ שאליהו הנביא יבוא בליל התקדש חג הפסח.
מזה כשלעצמו אנו יכולים לתאר את האכזבה של הצדיקים האמיתיים שכל ימיהם ציפו וייחלו לבוא הגואל, עד כמה הם היו מאוכזבים ועצובים.
ונשאלת השאלה:
איך אפשר לשמוח לאחר אכזבה שכזו?
והיום - יד' אייר - הוא התשובה!
"פסח שני" מלמד אותנו ש"אין דבר אבוד", (באידיש: "נישטָא קיין פאַפאַלְן").
גם אם היית טמא והיית רחוק רחוק בגשמיות או ברוחניות ולא הקרבת פסח ראשון עדיין אפשר לתקן ולהביא פסח שני.
הצדיק האמיתי המייחל ומצפה למשיח שיבוא בכל רגע, אמת אמנם שהוא אמור להיות הכי מאוכזב ועצוב מזה שמשיח לא בא ברגע הקודם. אך למעשה הרי הוא הכי שמח כיון שהוא צועד ונותן עיניו על הרגע שלאחריו, בו יבוא משיח.
ישנו פולמוס באחרונים באם משיח יבוא בין פסח ראשון לפסח שני האם יקריבו קרבן פסח, הרבי מליובאוויטש ציין למנחת חינוך שהכריע על פי ה"ירושלמי" שנקריב.
הוי אומר שיש לנו עוד סיכוי השנה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים באם משיח יבוא עוד היום. אמן כן יהי רצון.
פסח הוא ביטול, ביטול חמץ, ביטול ההתנפחות והגאוה באמצעות אכילת מצה "מאכל האמונה", ע"י האמונה בה' האדם מכיר בפחיתותו ובשפלותו ושורף את החמץ הנפוח והגאה.
אבל זה רק התחלה, האדם הוא מוגבל, ועד כמה יוכל לבער ולבטל את עצמו? כמה אפשר לאכול מצה? לכן עלינו לזכך את עצמינו וזה עבודת המדות בספירת העומר, וזה הרעיון של קריאת פרקי אבות "מילי דחסידותא" בשבתות אלו שבין פסח לעצרת.
בסוף התהליך נגיע לחג השבועות, אז התורה מצוה עלינו להביא חמץ "שתי הלחם" לבית המקדש. כאשר האדם הוא בעל מדות טובות הרי גאוותו היא חיובית. "יהודי גאה".
שבת שלום ומבורך.
לתגובות והארות:
Misraeli770@gmail.com