חומש במדבר נקרא חומש הפקודים על שם ה"מפקד", ספירת בני ישראל שבתחילת החומש.
מה כל כך חשוב במפקד הזה, שעל שמו קוראים לכל הספר חומש הפקודים? הבו לי למדנים חובבי תורה ומתמידים ואשאל אותם אם ידעו לומר מהו המספר המדוייק של כל שבט? כמה אנשים היו בכל מחנה מארבעת המחנות מסביב למשכן?
לא הרבה ידעו לענות תשובה מדוייקת. בקושי יגידו את המספר הכללי של עם ישראל - ס' ריבוא. וזהו שגם זה לא מדוייק.
תפתחו חומש בפרשתנו ותדעו בדיוק.
אז מה הענין בכל הספירה הזו? ואיזו תועלת נוכל להפיק ממנה?
משמעות הספירה היא שהקב"ה "סופר" אותנו, בני ישראל.
המנין מורה על חשיבות, דבר שסופרים אותו זה מעיד על חשיבותו. יהלומים סופרים, גרגירי חול לא סופרים.
מכאן גם נגזר הביטוי: "אני לא סופר אותך" שמשמעותו היא אינני מחשיב אותך, לא מתעניין בדבריך, מי אתה בכלל?
אז זהו, הקב"ה כן סופר אותנו, מחשיב אותנו ("אוצר חביב" כדברי המדרש ורש"י) ומתחשב בנו.
ישנו כלל בהלכה "דבר שבנין אינו בטל", (לדוגמא: חתיכת בשר טרף שנופלת לסיר בטלה בששים והאוכל מותר באכילה, אך אם החתיכה היא חתיכה מכובדת ש"סופרים אותה" כמנה - החתיכה לא מתבטלת בששים וכל האוכל שבסיר יהיה טרף).
ובכן, מהרגע שהקב"ה "ספר" אותנו הפכנו ל"עם הנצח" העם שלא מתבטל. נכון, יש הרבה גויים, מליארדים, אבל אותנו סופרים ולכן איננו מתבטלים. המצב בארץ כרגע יכול להמחיש את הענין בצורה מצויינת, עיני כל העולם נשואות לכאן, המדינה הקטנטונת הזו שכמעט לא רואים על המפה… אנחנו כאלה קטנים, אבל חשובים.
חשובים, ולכן לא מתבטלים.
תזרוק את היהודי לאש ומתוך הלהבות והאפר יקום היהודי על רגליו.
ישנו שיר יהודי עתיק ברוסית:
אִי ווָאדיֶע
מִי ניֶע פַּאטָאנִים,
אִי וו'אָגְניֶע
מִי ניֶע זְגַארִים.
בתרגום לעברית:
בְּמַיִם
לֹא נִיטָבַע,
וּבָאֵשׁ
לֹא נִישָׂרֵף.
בשנים האחרונות קיבל עם ישראל שיר נהדר נוסף ברוח הדברים: "באש ובמים עם ישראל חי"…
בהתוועדות חסידית פעם שמעתי שהאש והמים מכוונים כנגד היטלר וסטאלין ימ"ש.
היטלר ימ"ש ניסה לשרוף אותנו באש, סטאלין ימ"ש ניסה להרוג אותנו במים, מי הקרח הסיבירי.
והנה כמה מפתיע, עברנו גם אותם וכעת צועדים אנו לקראת בית המקדש השלישי ולקראת מלכות בית דוד.
השנה נציין 3,333 שנים למעמד הר סיני.
אז מה עלינו לקחת מזה שהקב"ה סופר אותנו?
עלינו להתמלא בגאווה יהודית, לנפח חזה ולהכריז קבל עם ועולם "אשרינו שיהודים אנחנו" "אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו".
עוד נקודה חשובה במנין בני ישראל היא האחדות.
ישנו ביטוי באידיש שאומר: תשעה צדיקים אינם מנין, עשרה יהודים פשוטים כן מנין.
המשמעות של מנין היא שכל אחד הוא אחד, לא יותר ולא פחות. הוי אומר היהודי הכי חשוב "משה רבינו", והיהודי הפחות שבפחותים, שניהם נחשבים בדיוק אותו דבר. שיוויון מוחלט. כל אחד אחד, לא יותר ולא פחות.
הוי אומר: כאשר הקב"ה סופר אותנו, בו ברגע הוא גם מאחד אותנו. "מאחד" תרתי משמע, הופך כל אחד לאחד, ומביא שיוויון המאחד את הכלל כולו.
מזה מסביר הרבי מליובאוויטש מדרש נפלא (מכילתא יתרו פ"ג. ילקוט שמעוני רמז רפ) וכך אומר המדרש (תוכן): כדי לקבל את התורה במעמד הר סיני נדרש שיהיו 600 אלף יהודים (ס' ריבוא) לא פחות. אילו היה חסר יהודי אחד למנין זה, לא היינו מקבלים את התורה. (זה מקביל לברכת חכם הרזים שדורשת גם היא ס' ריבוא).
מה הרעיון בכך?
אלא שמכאן למדים אנו מהי חשיבותו של היהודי, גם אם זה היהודי הכי נחות, גם הוא נצרך להיות איתנו כדי שנזכה לקבל את התורה.
ישנו מכנה משותף בין חג השבועות ליום הכיפורים, בחג השבועות קיבלנו לוחות ראשונים וביום הכיפורים לוחות שניים.
מזה נבין גם את הרעיון שבליל יום הכיפורים "מתירים אנו להתפלל עם העבריינים". אי אפשר אחרת. אם רוצים לקבל תורה, אם רוצים לקבל מחילה, אם רוצים לקבל גאולה - זה חייב להיות ביחד.
זה הסיבה שפרשת במדבר נקראת תמיד תמיד לפני חג השבועות, כי זוהי ההכנה הכי חשובה למתן תורה.
אמנם לעיתים המצב הפוליטי מבלבל אותנו ומפלג ומשסע אותנו לקהילות קהילות ומפלגות מפלגות. ובכן, הקב"ה שלח לנו את האסון במירון ואת החמאס ואת ערביי ישראל כדי להזכיר לנו, (לכולנו כולנו כולל אלו שהתנערו מאסון מירון) שכולנו "בני איש אחד נחנו" "ה' איש מלחמה".
בסופו של דבר לא יהיה ברירה לאף יהודי והוא יהיה חייב להכיר בכך ש"עם אחד אנחנו", אחד אחד - מלא מלא - כולם כולם.
ובזכות האחדות הזו ישלח לנו ה' משיחו תיכף ומיד ממש עוד לפני חג השבועות, וכך ב"ה נזכה להקריב בחג שבועות זה את קרבן "שתי הלחם" שעיקר משמעותם הרוחנית היא "גאוה יהודית".
כפי שמסביר בעל התניא ש"שתי הלחם" היו עשויות מחמץ "חמץ תאפינה", והחמץ מסמל גאוה והתנפחות. ומטרת החמץ בבית המקדש היא להשתמש במידת הגאוה לקדושה.
בבית המקדש השלישי והמשולש, לאחר שלושת אלפים שלוש מאות שלושים ושלוש שנים.
תיכף ומיד ממש.
מצד גודל וחשיבות ענין האחדות הנדרש במתן תורה הפיק מכך הרבי מליובאוויטש הוראה למעשה, לאחד את כל עם ישראל גברים נשים וטף במעמד קריאת התורה בדגש על "עשרת הדיברות" ביום חג השבועות.
"אין אותנו אומה אלא בתורותיה"
"כוחנו באחדותנו"
"שבת שלום" ו"חג שמח"
"קבלת התורה בשמחה ובפנימיות"
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, הריני כפרת משכבו.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com