עלה נעלה ירשנו אותה, הכריז כלב בן יפונה.
הכרזה אלמותית זו מהדהדת עד היום בחלל העולם, ודורשת מעם ישראל להגיע אל סיום ביצועה "קץ הימים".
כדי להבין טוב יותר את דבר כלב, נפנה רגע לעבר חביריו המרגלים "נשיאי ישראל המה".
מה הם חשבו לעצמם כאשר הם הכריזו, "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו". איך אפשר להיות כ"כ קטן אמונה, לאחר שראית בעיניים את קריעת ים סוף ירידת המן מעמד הר סיני וכו'?
כמה ביאורים בדבר, ואנו נתמקד בביאורו של הרבי מליובאוויטש:
שני יקומים ישנם, כמין שני עולמות מקבילים בחיי האדם, הראשון הוא העולם הפיזי הגשמי, והשני הוא היקום המטאפיזי הרוחני.
עולמות מקבילים אמרנו, זאת מכיון שבדרך כלל העולם הגשמי הוא גשמי, והעולם הרוחני הוא רוחני. ומה הקשר בין הגשם אל הרוח? אכן, זאת מטרת התורה לחבר את הגשמי והרוחני להיות לאחדים כאחד. הגשמי יהיה מקודש, והרוחני יתלבש בתוך הגשם.
לא דבר קל הוא שילוב הגשמי והרוחני.
בפיוט ליל שבת המיוחס לרבינו האריז"ל "אסדר בשבחין…" אומרים אנו "ימינה ושמאלא ובינייהו כלה", אחד הפירושים בזה הוא: שבת קודש היא שבת המלכה, המוסלמים העתיקו מהיהודים את דתם והם קבעו לעצמם את יום שישי כיום מקודש. הנוצרים לעומתם גם העתיקו מן התורה את דתם והם קבעו את יום ראשון כיום מנוחה. וביניהם צועדת ה"כלה" היא שבת קודש.
משמעות הדבר היא: האיסלאם והנצרות שניהם ניסו לחקות את היהדות, אך שניהם סילפו ופזלו אל הצד. בעוד היהדות קובעת את שילוב החומר והרוח, הם לקחו צד אחד. האיסלאם לקח את הצד החומרי והבטיח למאמיניו גן עדן מגושמם ביותר, והנצרות לעומתה לקחה את הצד הפילוסופי רעיוני של היהדות (חלק מזערי כמובן).
וזה לב טעותם של המרגלים: הם סברו שיש שני דרכים לפני האדם, האחת היא רוחנית ומנותקת מן העולם. עולם כזה היה להם במדבר, האוכל היה אף הוא שמיימי - "מן". לצד השני יש את הכניסה לארץ החומרית "ארץ אוכלת יושביה", הארציות תעסיק את יושבי הארץ ובכך היא תאכל את יושביה מאחר ולא יישאר פנאי לרוחניות.
לכן העדיפו המרגלים החשובים את חיי המדבר, ומכך נבעה טעותם. טענתם היא זו:
מילא אם אנו נמצאים בעולם רוחני ניסי ומרומם מן העולם, ודאי שה' יכול לעשות ניסים לקרוע ים להביא לחם מן השמים וכו'. אך הכניסה לארץ כל מהותה היא הכניסה אל העולם הפיזי והגשמי, שם אין מקום לניסים. ואם נלך בדרך הטבע, אין סיכוי שאנו בני ישראל, ננצח את שלושים ואחד המלכים.
וזו היתה טענת כלב לעומתם:
"עלה נעלה" - "עליה על גבי עליה".
שילוב גשמי ורוחני כאחד, נס המלובש בטבע.
נלך בדרך הטבע כדי לכבוש את ארץ ישראל, וההצלחה תהיה מעל הטבע.
בספרי החקירה והפילוסופיים היהודיים ישנו דיון לגבי ה"נמנעות" האם יש "נמנעות בחיק הבורא". פירוש הדבר: "נמנע" זהו מצב אבסורדי הקיים בטבע, לדוגמא: 1+1=3. או דוגמא נוספת: עיגול עם ארבע זויות. או דוגמא נוספת (המוזכרת בגמרא): פיל בתוך חור של מחט.
היתה סברא רצינית אצל גדולי ישראל שנמנעות אלו, הם קיימות גם אצל הבורא. וזו היתה טעותם של המרגלים. עד שבא כלב בן יפונה (וכך פסקה תורת החסידות) ולימד: הקב"ה הוא "נמנע הנמנעות", דהיינו הקב"ה הוא "כל יכול" ואנו מנועים מלומר עליו שיש אצלו "נמנעות".
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, הריני כפרת משכבו.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com