פרשת נח: מדוע היו שדרשו את נח לגנאי?

(צילום: שאטרסטוק)

כל מי שלמד בילדותו גמרא זוכר את דברי הגמרא ריש מסכת פסחים (ג.) "דאמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בפרשתנו פ' נח ז.ח.) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה".

התורה האריכה בלשונה לכתוב שמונה אותיות מיותרות "הבהמה אשר איננה טהורה" כדי לא לומר בלשון מגונה "הבהמה הטמאה", מזה למד רבינו הקדוש מסדר המשנה והתחיל את מסכת פסחים במילים "אור לארבעה עשר בודקין את… " במקום לכתוב "ליל ארבעה עשר… "

לאחר הקדמה זו שואל הרבי מליובאוויטש שאלה חמורה:

מיד בתחילת פרשתנו אומרת התורה "אלה תולדות נח, נח איש צדיק, תמים היה בדורותיו, את האלקים התהלך נח", ולאחר שהתורה מעידה עליו שהוא גם צדיק וגם תמים ועוד בדור כזה מושחת כדור המבול… מגיעים חז"ל (ומובא ברש"י) ודורשים לגנאי למה כתוב "תמים היה בדורותיו" אלא ללמדנו שביחס לאנשי דורו היה נח "צדיק תמים" אבל ביחס לאברהם אבינו לא היה נחשב לכלום…

וכאן הבן שואל:

למה? מדוע חז"ל ראו צורך לדרוש על נח בצורה שלילית? וזה - ה"דורשין לגנאי" - מגיע מיד לאחר שהתורה מעידה עליו שהוא "צדיק תמים". למה? מדוע חז"ל עושים זאת לנח? או ליתר דיוק: מה נח עשה להם שראו חז"ל לדרוש אותו לגנאי? זאת ועוד: ה"דורשין לגנאי" מופיע דווקא בפרשתנו - פ' נח - המלמדת אותנו לדבר בלשון נקיה, ואפילו בגנות בהמה טמאה התורה מעדיפה לדבר בלשון נקיה… וכאן יש לנו לא בהמה אלא "אדם", והתורה מעידה עליו שהוא "צדיק תמים" ומגיעים חז"ל "ודורשין לגנאי".

למה? מדוע?

לכאורה היה אפשר לתרץ, שכיון שהתורה כותבת "תמים היה בדורותיו", וכיון שהתורה מדוייקת בתכלית, מזה מוכרחים אנו להסיק שדווקא "בדורותיו" היה "צדיק תמים" משא"כ בדור של אברהם היה נחשב לכלום.

אבל פשוט שזה לא נכון, שהרי כפי שרש"י מציין ריש פרשתנו "יש מרבותינו דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי", יש מרבותינו שבאים ואומרים הפוך בדיוק: אם בדור המבול, דור מושחת בתכלית, דור שהתורה העידה עליו "מלאה הארץ חמס", דור שהצליח להביא את הקב"ה להתנחם על שברא את האדם… "קץ כל בשר בא לפני"… ועד שהביא עליהם מבול… ואם בדור כזה הצליח נח לעמוד בצדקותו, בדורו של אברהם על אחת כמה וכמה…

ואם כבר יש מרבותינו שדורשין את נח לשבח, למה באו חכמים אחרים ודורשין אותו לגנאי?

ישנו ווערטל (רעיון) שאומרים ע"פ דיוק לשונו הנפלא של רש"י:

"יש מרבותינו דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי", נשים לב שלגבי "הדורשין לשבח" רש"י מוסף את התואר "רבותינו", אך ב"הדורשין לגנאי" רש"י לא כותב עליהם את התואר "רבותינו"…

מזה עלינו להפיק לקח ומוסר שההולך בדרכי רבותינו, צריך לדרוש לשבח, לדון כל אחד לכף זכות ולהסתכל בעין טובה...

ואמנם הרעיון הוא נפלא, אבל ברור שהוא לא לפי הפשט, שהרי רש"י לוקח את דבריו מן המדרשים ושם אכן מובאים שני הדעות, וגם "הדורשין לגנאי" הם חלק מרבותינו חכמי התורה והמסורה.

והדרא קושיא לדוכתא (וחוזרת הקושיא למקומה):
למה ראו רבותינו לדרוש את נח, שהתורה העידה עליו שהוא "צדיק תמים", לגנאי?

מבאר הרבי מליובאוויטש:

הגמרא שם (במסכת פסחים) אומרת שכאשר רוצים לומר דבר הלכה צריך לומר בלשון ברורה וקצרה. וכפי שהתורה כותבת על כמה מיני בהמות וחיות "טמא יהיה לכם מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו" (הרבי מציין שבתורה כתוב יותר ממאה (!!) פעמים המילה טמא) שם התורה לא מצטעצעת בלשונה "לא טהור יהיה לכם"… התורה כותבת ברור, כדי שלא יהיה מקום לבלבול: זה טמא.

ממילא מסיק הרבי שאם יש מרבותינו שדורשין את נח לגנאי, הוי אומר שהם באו ללמדנו דבר הלכה חשובה ביותר.

מהי, אם כן, ההלכה החשובה שרבותינו רצו ללמדנו, עד כדי כך שראו אל נכון לדרוש את נח "הצדיק התמים" לגנאי?

מסביר הרבי כך:

אברהם אבינו כבר מתחילת דרכו התחיל לפרסם אלוקותו יתברך, לאביו הוא שבר את הפסלים… את הלקוחות שהיו מגיעים לחנות, אברהם היה משכנע שהפסל הוא גולם… האמת היתהחשובה לאברהם עד כדי כך שהוא הלך והפיץ אותה, היה אכפת לו מאנשי דורו. "ויטע אשל בבאר שבע" הוא בנה בית הכנסת אורחים גדול חילק אוכל בחינם רק בתנאי שיברכו לאלוקי עולם, "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם" ואומרים חז"ל "אל תקרי ויקרא אלא ויקריא" שהוא היה מקריא (גורם לאנשים לקרוא) בשם ה'.

זאת ועוד:
גם אנשי דורו הרשעים אברהם אבינו לא התייאש, הוא ניסה לגונן עליהם. הנה כאשר הקב"ה רצה להפוך את סדום, נעמד אברהם והתחיל להתפלל אולי יש שם 50 צדיקים, (אולי 45. ע"פ רש"י) אולי 40 (אולי 35) אולי 30 . . "ואולי ימצאון שם עשרה צדיקים".

לאברהם אבינו היה אכפת.

ובחזרה אל נח הסבא "הצדיק התמים" שלנו. הקב"ה אמר לו לבנות תיבה מאה עשרים שנים לפני המבול, כדי שיראו אותו אנשי דורו ויתמהו מה זה? ונח יספר להם שבגלל מעשיהם הרעים יבוא מבול, ואולי זה יחזיר אותם בתשובה.

מה לפועל?

לפועל נח נכנס לתיבה רק עם בניו (ונשותיהם) בלבד… כל שאר האנושות נכחדה, ונח אפילו לא ניסה לסנגר ולהמליץ עליהם זכות.

לכן ראו רבותינו לדרוש את נח לגנאי, נח נחשב ל"צדיק אין פעלץ" ("צדיק בפַּרְוַוה") כאשר בחוץ קר, כל העולם קפוא מקור, והוא מתחמם לו בפרוותו. וכי מה אכפת לו שבחוץ קר כקרח? העיקר שלו חם ונח… לכן המבול נקרא על שמו "מי נח"…

זאת חייבים אנו לזכור שאין אנו חיים בעולם של בועה תורנית, אני עם התורה ושאר העולם שיישרף באש או יטבע במבול… חלילה. שֹוּמא עלינו לתת דעתינו על כל אחינו בית ישראל די בכל אתר ואתר, ללכת וללמדם תורה ומצוות. בדורינו ציוה הרבי ללכת גם אל אומות העולם וללמדם "שבע מצוות בני נח", ואת הדרך הנפלאה הזו של "השליחות" למד הרבי דווקא מ"נח".

לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, הריני כפרת משכבו.

לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com