השבת נקרא על פינחס בן אלעזר, שהכה את זמרי בן סלוא, שהיה נשיא שבט שמעון, ואת כזבי בת צור, בתו של מלך מדיין, שחטאו יחד, ובזכותו נעצרה המגיפה בה מתו עשרים וארבעה אלף מבני ישראל, לאחר המגיפה ה' מצווה את משה רבנו לספור את עם ישראל, כל שבט בפני עצמו, כשבסופו של דבר, מספר העם היה, שש מאות אלף שבע מאות ושלושים.
בפירוט שהתורה כותבת במניין השבטים, אנו רואים דבר מעניין, לבנימין היו עשרה בנים, כפי שנאמר בספר בראשית (פרק מ"ו פסוק כ"א) בני בנימין, בלע, ובכר, ואשבל, גרא, ונעמן, אחי,וראש, מופים, וחופים, וארד. לעומת זאת, לדן, היה רק בן אחד, ששמו היה "חושים" כמופיע בבראשית (פרק מ"ו פסוק כ"ג).
לעומת זאת, בפרשה שלנו בסיכום המניין של השבטים, אנו רואים שלשבט בנימין היו 54.600 נפש, ואילו לשבט דן היו 64.400 נפש, הרי בפנינו, אף שלדן היה רק בן יחיד, ואילו לבנימין היו עשרה ילדים, בסופו של דבר, לדן היו בשבט 64.400 נפש, ואילו לבנימין היו בשבט רק 54.600 נפש. ללמדנו, שהברכה השרויה על האדם ובני ביתו, אינה תלויה במציאות הנראית לעין, אלא אך ורק בידי שמים, יכול אדם להיות עם ילד אחד, כמו דן, והברכה תשרה במעונו, לעומת אדם שיהיו לו עשרה ילדים כמו בנימין, ויזכה לברכה קטנה יותר.
גם בפרנסה הדבר כן, אין הברכה השרויה בביתו של האדם תלויה בסכום המשכורת נטו הנכנסת לחשבון הבנק, אלא בברכה שהקדוש ברוך הוא נותן בביתו, יכול אדם להרוויח משכורת הנמוכה בהרבה מחברו, אך אצלו תשרה ברכת ה', ויהיה שמח בחלקו, יותר מחברו שמרוויח יותר, אך אין הברכה שרויה בביתו ואין הוא שמח בחלקו.
על זה נאמר "ברכת ה' היא תעשיר". (משלי פרק כ"ב). ועלינו לחנך עצמנו לכך, כי סוד ההצלחה והברכה של האדם לא תלויה בכוחו, אלא אך ורק בברכת ה' המלווה אותו, ולכן עלינו להתפלל לברכת ה' עלינו, ולא רק לעושר וכבוד בלבד, שהרי בלי ברכת ה' עלינו, אין זה שווה כלום, שכן מה שווה עושר רב ללא שלווה או בריאות טובה? וכפי שאמר שלמה המלך (משלי י"ז) טוב פת חריבה ושלווה בה, מבית מלא זבחי ריב. נלמד להיות מאושרים במה שיש לנו כשברכת ה' עלינו.
מסופר על חוטב עצים עני, שהיה מתפרנס בדוחק והיה עמל לפרנסתו מבוקר עד ערב, ביער היה חוטב עצים, ומוכרם לפרנסתו. יום יום היה משכים מוקדם בבוקר, בחורף ובקיץ, בקור ובחום, לוקח פת לחם וקיתון מים, והולך ליער לעבודתו, כשבפיו תפילה, שיזכה יום אחד להיות עשיר גדול. והנה ביום אחד שהיה יום קיץ שרבי ביותר, ישב לנוח לאחר שעבד קשה ביותר, וכולו נוטף זיעה, ודמעות ירדו מעיניו, ופנה בתפילה לה', מתי אזכה להיות עשיר? תוך כדי בכיו, נרדם, ובחלומו הוא רואה מלאך מן השמים, שאומר לו, שמע ה' את תפילתך! מה אתה מבקש? אמר לו החוטב עצים, רצוני שכל מה שאגע בו יהיה זהב! חייך המלאך ואמר לו, תפילתך התקבלה! מרגע זה כול מה שתיגע יהפוך לזהב!
שמח העני, ונגע בגרזן שלידו, מיד הפך הגרזן לזהב. נגע בגזע עץ שהכין, ומיד הפך לזהב. קפץ העני ואמר, אני אהיה העשיר הכי גדול בעולם! אין כמוני בכל הארץ! אהפוך הכול לזהב והכול שלי! תוך כדי שמחתו היה צמא למים, והנה רק נגע בנוד המים, הפך הוא לזהב, אך אוי ואבוי, כשהמים נגעו בשפתיו, הפכו אף הם לזהב! בא לאכול את פרוסת הלחם שהכין, ואף הלחם, רק נגע בפיו, הפך הוא לזהב! הבין החוטב עצים את מצבו הקשה, ואמר לעצמו, מה שווה לי כל הזהב שבעולם אם איני יכול לאכול ולשתות? הרי שאמות בצמא וברעב! ומיד החל בוכה, ומבקש כי ישוב למצבו הקודם. תוך כדי בכיו, התעורר מחלומו, ומיד נגע בלחם, ונשאר לחם. בא לשתות מים, ונשארו מים. התפלל לה' ואמר, רבונו של עולם! איני רוצה עושר, רצוני כפי שבקש יעקב אבינו "לחם לאכול ובגד ללבוש", שהרי "ברכת ה' היא תעשיר".
(הכותב הוא חבר בית-הדין הרבני בתל-אביב. המאמר באדיבות אתר "הלכה יומית")