לו יכלו החיות לפתוח את פיהן מה היו אומרות?

(צילום: שאטרסטוק)

פרשת בלק מלאה בנסיונות של בני אדם לכפות את רצונם על הטבע. מלך מואב מנסה להשתמש בכוחותיו העל טבעיים של בלק כדי לקלל ולעצור את עם ישראל. בלק, בדרכו למואב, מנסה לכפות על אתונו להתקדם בדרך כאשר היא מנסה לעצור מפחד מלאך שאותו היא רואה, אך בלק לא.

העיוורון של האדם הוא כזה שאיננו רואה אפילו את מה שהאתון יכולה לראות. התסכול שלו מתבטא באלימות כלפי האתון והוא מכה אותה שלוש פעמים בנסיונו לכפות עליה את רצונו בניגוד לכוחות גדולים יותר שאותם הוא איננו מבין.

האתון היא בהמה מבויתת, סמל מושלם לטבע ששועבד על ידי האדם למילוי רצונותיו מבלי משים כלל לצרכיו או לחוקיו של הטבע עצמו. הביות והשעבוד של חיות משק גדל בשיעור שלא יתואר מאז ימי בלק. היום יש בעולם כעשרים מיליארד תרנגולות ומיליארד וחצי פרות בשירות האדם.

ועדיין, הציפייה האנושית מהטבע, ובמיוחד מהחי המבוית, למלא את מאוויו, ממשיכה לגדול ללא גבול ומבלי התחשבות בסדרי הטבע. בימינו, השימוש העיקרי איננו לצרכי תחבורה. אנחנו דורשים מהחיות שלנו לספק לנו בגופן עוד ועוד תוצרים כמו צמר, עור, חלב ביצים ואף בשר. כאשר הן כבר לא מסוגלות להפיק יותר, אנחנו משתמשים באמצעים אלימים כדי לכפות זאת עליהן בניגוד לסדרי הטבע. איך עוד אפשר לקרוא לשינוע, לכליאה הצפופה, להפרדה בין פרה לעגל רך, להלעטה בתרופות, להשמדת האפרוחים, להשבחה הגנטית, לפיטום… הרשימה ארוכה וכוללת אף מעשי התעללות מכוונים חוזרים ונשנים. שלוש המכות שנתן בלעם לאתונו כדי לנסות ולכפות עליה את רצונו הן כאין וכאפס לסבל שאנחנו ממיטים על חיות המשק בעולם. אך העיוורון האנושי, דומה שלא השתנה.

בסיפור בלק, הקב״ה נותן לאתון פתחון פה והזדמנות פלאית להביא את תלונותיה בפני האדם הרודה בה. האתון מטיבה לבטא את העוול שנעשה לה: ״ מֶה־עָשִׂ֣יתִי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתָ֔נִי זֶ֖ה שָׁל֥שׁ רְגָלִֽים:״…. ״ הֲלוֹא֩ אָֽנֹכִ֨י אֲתֹֽנְךָ֜ אֲשֶׁר־רָכַ֣בְתָּ עָלַ֗י מֵעֽוֹדְךָ֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַֽהַסְכֵּ֣ן הִסְכַּ֔נְתִּי לַֽעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ כֹּ֑ה״… ההכאה של בלק היא לא רק חסרת הצדקה, אלא גם מתעלמת לחלוטין מהשירות המסור שנתנה לו האתון במשך זמן כה רב. נראה שבלק חוטא באטימות ובהחפצה של האתון, ושוכח שמדובר ביצור חי ובעל רגשות שאמור להיות לו איתו קשר אישי. התוכחה של האתון גורמת לבלק להודות בכך ואז עיניו נפתחות ורואת את המלאך, אשר חוזר גם הוא על אותה תוכחה : ״ עַל־מָ֗ה הִכִּ֨יתָ֙ אֶת־אֲתֹ֣נְךָ֔ זֶ֖ה שָׁל֣וֹשׁ רְגָלִ֑ים״.

מה היו אומרות היום הפרות, הכבשים, התרנגולות ושאר החיות המנוצלות ומוחפצות על ידינו לו ניתנה להן ההזדמנות להביע את הסבל שהן עוברות בידינו? ואיך נענה כשגם מאיתנו ידרשו חיה ומלאך להסביר את התנהגותנו האלימה והאטומה?