אירועים רבים בחיינו מקבלים פרשנות מובנת באופן אוטומטי, ורק בדיעבד שאנו מתבוננים ומנתחים את אותה הסיטואציה אנו מבינים שהפרשנות שלנו היא זו שעיוותה את המציאות ואולי גרמה לנו לפספס הזדמנויות נדירות ומיוחדות.
הפרשנות המובנת לא נולדה איתנו, היא נבנתה באישיות שלנו במהלך החיים בעקבות אירועים והתרחשויות שונות וכך יצרנו לעצמנו דפוס התנהגות ודפוסי חשיבה הבנויים על אותו אירוע+ פרשנות, מציאות זו יוצרת אצלנו מציאות חיים שלא בהכרח היא האמת הנגלית מול עניינו וזה בעקבות הפרשנות שאנו נתנו למציאות.
אחד מאותם דפוסי חשיבה הוא דווקא קפאון חשיבתית, דהיינו המחשבה שלנו קופאת בעקבות אי אלו התרחשויות או גופים חזקים כגון ממסד שעומדים מולנו, ואנו מפחדים לפעול מולם, ובכוח מיצרים מציאות קשה ולפעמים מאוד וכל זה בגלל חשש לפעול מול סמכויות ובעלי כוח, מי יודע איזה עולם נפלא ומתוקן היה לנו לו כל אותם אנשים שצרכו שינויים בחייהם בעקבות אירועים שונים, היו עומדים על שלהם ונלחמים בבירוקרטיה הקשה ובגופי החוק והממשל.
קל וחומר שבעולם החינוך מקובעות וחוסר יצירתיות מוביל למפחי נפש ומשברים, ככל שהעוסקים בחינוך יהיו יותר ויותר אנשים שלומדים, ומערכות החינוך יהיו מערכות למידות ולא מקובעות ורק מלמדות, נצליח לחולל שינוי שללא ספק יציל נפשות רבות, הבעיה היא הפחד מלשנות, הפחד מלשאול, והפחד מהגופים הגדולים, ממוסדות החוק החברתי והממשלתי.
אחד מהאירועים ההיסטוריים המרגשים ביותר מופיעים בפרשת השבוע, קבוצת בנות נעמדות מול משה ומקשות על ההוראה שניתנה בדיני חלוקת הנחלה בארץ, הם נעמדות בצניעות ביראת כבוד, אבל "ותעמדנה" הן נעמדו שם! לא היה ספק בנוכחות שלהן! ודרשו את שמגיע להם, בניגוד לנאמר מפי משה.
ננסה לדמיין לעצמנו סיטואציה שבה החזון איש, החפץ חיים, הבן איש חי, החיד"א, ועוד כמה מגדולי ישראל, מעבירים שיעור בהלכה עם פסיקה הלכתית נרחבת, ובצאתם מהשיעור היו נעמדות כמה בחורות ומבקשות להרהר אחרי הנאמר בשיעור וטוענות שיש טעות בחשבון של השיעור והמסקנה היא שונה.... ללא ספק היו מגרשים אותם בבושת פנים וצועקים עליהן שהן פמיניסטיות חצופות ומי הן בכלל ולבלרי העיתונות שופרות הציבור היו יוצאים בטורי מחאה על בזיון כבוד התורה.
אבל ראו זה פלא אורמת התורה: "וַיַּקְרֵ֥ב מֹשֶׁ֛ה אֶת־מִשְׁפָּטָ֖ן לִפְנֵ֥י ה'-" משה רבינו לא פוסל אותן על הסף, הולך לשאול... והתשובה מרגשת ומיוחדת: "כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלָפְחָד֘ דֹּבְרֹת֒ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן:" אומר רש"י הקדוש דברים מריעדי לבבות: (ז) כן בנות צלפחד דברת - כתרגומו יאות,א כך כתובה פרשה זו לפני במרום, מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה: כן בנות צלפחד דברת - יפה תבעו. אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו:
בנות צלפחד יכלו לחשוש מלהקשות על הממסד הגדול ועל המנהיג הגדול, הן יכלו להפסיד את עתידן עלי אדמות, אהל הן הלכו נעמדו ודרשו, ואז מתברר שהן הצליחו לראות פרשה שכתובה לפני הקב"ה במרום... אומר רש"י דבר נורא " מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה" בלי שחז"ל היו אומרים את זה לא הינו מסוגלים לעלות על דל שפתותינו כאלו מילים, בנות צלפחד ראו מה שמשה לא ראה...וכל זה בזכות שדרשו את מה שהיה נראה להן כמגיע להן, הן ללא ספק יכלו לפספס את המומנט והמנהיג הבא כבר לא היה יכול לעשות כלום, אבל בורא עולם אמר "כן בנות צלפחד דברת" כן מלשון כנות, מלשון נוכחות! הן לא פחדו, הגיעו ביראת כבוד ובחכמה ואמרו את שבליבן וזכו לחולל שינוי שבורא עולם חתום עליו.
היכולת לא להתקבע על מבנה חשיבתי קבוע אלא על חשיבה מחוץ לקופסה, חשיבה מקצועיות עניינית, ממוקדת, זו מתנה גדולה לאדם שכזה, מנהל טוב הוא מנהל שיודע לנתב בין השגרה והסדר הרגועים לבין חידוש והנעת תהליכים חדשים, על אחת כמה וכמה בחינוך שבונה עולמות ואת דור העתיד.
כאשר משה רבינו מבין שהוא עומד להיפרד מהעולם הוא פונה להקב"ה בתפילה, ויש לו בקשה, שהקב"ה ימצא מנהיג חילופי שיחליף אותו ברגע שהוא ימות, אבל נוסח התפילה קצת חריג ובמיוחד השם שהוא קורא בו לבורא עולם: "יִפְקֹ֣ד ה' אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָעֵדָֽה:" הביטוי אלוקי הרוחות הוא נדיר ובוודאי למשה כלםי בורא עולם?!
רש"י על המקום מבאר את הניסוח המיוחד "אלהי הרוחות - למה נאמר אמר לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו:" יש פה בקשה של משה להקב"ה, עם ישראל זקוק למנהיג שונה ממני, לעם ישראל זקוק לא רק למנהיג כריזמטי, אלא למנהיג אישי, מנהיג שנותן יחס אישי לכל אחד ואחד מבני ישראל- לפי רוחו של כל אחד ואחד, משה היה מנהיג שהנהיג את עם ישראל באירועים דרמטיים: יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מתן תורה, מן, מלחמת עמלק, הוא נעשה למנהיג בעל השפעה בעצם נוכחותו, אבל משה למד להכיר את עם ישראל והוא מבקש שהמנהיג הבא יהיה שונה, מנהיג אישי..
המלבי"ם על הפסוק מסביר את זה בלשונו הטהורה: "ומצד זה צריך למנהיג שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד מהם הנפרד בטבעו ותכונתו מזולתו וכמו שכתוב "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש" שכל בעלי חיים יש להם נפש שהוא הנפש החיונית, אבל האדם יש לו רוח השכלי והוא מעורב עם הבשר ונמשך לפי טבע הבשר, ובקש גם כן שלא יהיה המנהיג רק להנהיג הגופים לבד אבל להנהיג הרוחות מצד שהאדם חי מדבר משכיל:"
האדם הוא יצור מושפע, יצור חברתי, תהליכי החשיבה שלו הם לא תמיד הגיוניים וטהורים למטרה מתוקף היותו בשר ודם בעל תאווה וכו', אבל בפרשה שלנו למדנו על הכוח לשנות מול הכוח להתבונן נקודתי, וזה משלים את זה- בנות צלפחד נתברכו בברכת האשה כדברי הגמרא: "מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש" מה זה בינה? מלשון התבוננות! להתבונן על כל פרט ופרט בחיים ולהבין אותו, ומכאן הכוח החזק של האשה לבשל, לגהץ, להכין אוכל, וחוזר חלילה כל החיים, גבר לא יהיה מסוגל לעשות את זה ליותר מימים בודדים וגם זה בקושי, כי הגבר הוא טיפוס שמסתכל על דברים בכלליות קשה לו להתבונן על פרטים, הקב"ה נתן מתנה לאשה להצליח לראות פרטים ולהבין שמלכבס בגד שוב ושוב, ומלהכין ארוחה שוב ושוב, נבנית המשפחה ונבנים חיי דורות, הגבר לא מסוגל לחיות כך, האשה זכתה בבינה יתירה!
בנות צלפחד התבוננו מלשון בינה על הפרטים והבינו שיש פה משהו חסר, והקב"ה נתן להן תעודה שהן צודקות, משה רבינו מבקש מהקב"ה מנהיג שיצליח להתבונן על הפרטים כמיקרו ולא רק כמקרו, כי בנין עולם נבנה בתהליכים שאינם מקובעים ואינם כלליים אלא אינדיבידואליים לכל אחד ואחד.
בדור כמו שלנו מי שחושב שיש כללים בחינוך שנכונים לכמה ילדים יחד, מוטב לו שלא יעסוק בחינוך, בדורות עברו ובוודאי בדור שלנו הדרך היחידה להצליח לגדל בנים בצורה הנכונה היא דווקא בדרך פרטנית, יצירתית, לא מקובעת ולא מפחד מחוקי מגזר, עדה, וממשל, רק אם נדע להתבונן בבינה יתירה על כל אחד ואחד בראייה פרטנית נזכה שהקב"ה יגיד על החינוך שלנו: כן!!
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין