השבת נקרא: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר ה´ אלוהיך נותן לך לשבטיך, ושפטו את העם משפט צדק". בכל שנה אנו קוראים פרשה זו בשבוע הראשון של חודש אלול, לרמז לנו כי עלינו להתכונן לחודש הרחמים והסליחות ולקראת הימים הנוראים הבאים עלינו לטובה על ידי חשבון נפש, איך עברה עלינו השנה הנוכחית? ובמה עלינו לתקן את דרכינו ולהשתפר במעשינו לקראת השנה הבאה.
על כל אחד מאיתנו לשים לו שופט ושוטר אישי, בכל אחד ואחד מהשערים שבו, אם זה על פיו לבדוק מה נכנס לפיו ומה יוצא ממנו, על אוזניו, לבדוק מהו שומע, על עיניו לבדוק מהו רואה, ועל כל פעולותיו היום יומיות, האם הם עומדות בכללי מצוות התורה בין אדם למקום ובין אדם לחברו? וזאת על ידי לימוד מוסר וחשבון נפש יומי.
אלא שרוב בני האדם, עסוקים בשגרת יומם הקבוע, ואין לבם פנוי לבדוק את עצמם, לכן תקנו לנו חכמינו בימים אלו את אמירת הסליחות ותקיעת השופר, כדי שנעצור לרגע את מרוץ החיים, ונתחיל להתבונן, וכפי שאנו אומרים בסליחות, "בן אדם מה לך נרדם? קום קרא בתחנונים! רחץ וטהר ואל תאחר, בטרם ימים פונים". עלינו מוטלת החובה להתחיל מהיום את תיקון דרכנו, ולא להתעלם מימים גדולים אלו המסוגלים לתשובה אמיתית.
רבינו יוסף חיים זצ"ל, מביא על כך משל יפה. מעשה בארבעה שותפים בעלי עסקים שהיו עשירים גדולים וטרודים בעסקים שהסתעפו גם לחוץ לארץ, וזמנם לא היה פנוי לענייני הבית השוטפים. בצר להם, שכרו להם משרת משותף אשר היה קונה את כל צרכי הבית, הכוללים, מוצרי מזון, פירות וירקות, ובסוף כל שבוע היה מדווח לכל אחד מארבעת השותפים את ההוצאות, ומקבל אותם חזרה בצירוף שכר טרחתו.
במשך הזמן ראה המשרת כי הם טרודים בעסקים ואין ליבם פנוי לבדוק את הקניות שהוא עושה, וכי הם משלמים את כל מה שהוא דורש ללא פיקוח, והחל לאט לאט להוסיף על המחיר האמיתי ולשלשל לכיסו את העודף ללא ידיעתם.
לימים, החל אחד העשירים לשים לב כי המחיר שדורש המשרת עבור הקניות, טופח בצורה מוגזמת, והיסב את תשומת ליבם של חבריו לחשד, כי המשרת משלשל לכיסו כספים שלא מגיעים לו, ובהתייעצות שעשו, החליטו, כי בשבועות הקרובים, בכל שבוע של קניות יצטרף אחד העשירים לקניות עם המשרת, וכך יוכלו לבדוק את מעשיו, ואכן בשבוע הבא הודיעו לו כי מעתה יצטרפו אליו לקניות כל אחד בתורו. שמע זאת המשרת ונחרד, הרי עתה יתפשו אותו ואת מעלליו, ומיד החל לטכס עצה איך לקדם את פני הרעה.
כשבא העשיר הראשון לבוא אתו לקניות, אמר לו המשרת, מה לך ולשוק, שם יש דוחק וצפיפות, חם מאוד ואין מיזוג אויר, יש חשש גדול שידחפו אותך ויכול אתה ליפול, אין זה מתאים למעמדך לבוא למקום בזוי זה. שמע זאת העשיר, נרתע, והחליט שלא ללכת. שמח המשרת ואמר, ברוך ה´, מהראשון נפטרתי. בשבוע הבא רצה העשיר השני לבוא, מיד החל המשרת לומר לו, מה לך ולשוק חם וצפוף, זה לא מתאים לך, וכיוצא בזה. אך העשיר השני לא ויתר, ואמר, למרות הכול אני רוצה לבוא!
הלכו יחד לשוק, אך מיד כשהגיעו, החל המשרת לספר לעשיר את ההיסטוריה של השוק, הראה לו פרסומות ומודעות, דיבר אתו על מיני נושאים הקשורים לשוק, עד שיצאו מהקניות, והעשיר לא הספיק לשים לב למחירים ולסחורה, וכך ניפטר המשרת גם מהעשיר השני. בשבוע השלישי, בא העשיר השלישי, ושוב ניסה המשרת להניאו מלבוא, אך העשיר החליט בכל זאת לבוא, וכשנכנסו לשוק החל המשרת לדבר על נושאים אחרים להסב את לבו של העשיר, אך העשיר השלישי בקש מהמשרת לא לדבר אתו כלום, כיון שהוא שהוא רוצה לשים לב למחירים. ואכן ראה העשיר, כי המחירים לא תואמים את הדו"ח של המשרת, שאל העשיר את המשרת לפשר הדבר, והמשרת שהיה ערמומי אמר לו, מה שאתה רואה פה בזול, כי זה סוג ב´, ואני הבאתי סוג א´, שזה הרבה יותר יקר, וכן היום הפירות קטנים, לכן הם זולים, ואני הבאתי פירות גדולים שהם יותר יקרים, לכן שלמת יותר. שמע זאת העשיר השלישי, ועבר לסדר היום.
בשבוע הרביעי הגיע תורו של העשיר הרביעי לבוא אתו, וגם פה לא הצליח המשרת להניאו מלבוא, ולא הצליח להסיח את דעתו מהנעשה בשוק, וכששאל אותו העשיר מדוע המחירים כאן זולים יותר מהדו"ח שהוא מוסר להם, חזר המשרת על גרסתו כי כאן זה סוג ב´, והפירות קטנים יותר, וזה שונה ממה שהוא קנה בעבר, סוג א´ וגדול יותר. אך לתדהמתו, מיד הוציא העשיר הרביעי מכיסו פירות משבוע שעבר, והוכיח למשרת כי זה בדיוק אותו דבר, באיכות ובגודל, ולא נותר אלא להגיע למסקנה, כי המשרת אינו דובר אמת וגזל אותם במשך תקופה ארוכה.
הנמשל, אנו עומדים בימי הרחמים והסליחות, יש כמה שיטות ליצר הרע, איך להשאיר את האדם בשגרת יומו ולא לתת לו את ההזדמנות לחשבון נפש אמיתי והכנה נאותה לימים הנוראים. לראשון הוא אומר, מה לך בימים אלו לקום מוקדם לסליחות, לשמוע שופר, ודברי התעוררות, הרי אתה מפונק ועייף, בבית הכנסת צפוף וחם, הישאר בביתך ובמיטתך, ואם לא הצליח, ובכל זאת בא לבית הכנסת, מיד מסיח את דעתו להתבונן מי נכנס ומי יצא, כמה מנורות דולקות וכמה נשרפו, האם המזגן עובד ולאיזה כיוון, מי נרדם ומי ער, או שפוגש חבר ומתחילים בשיחה עירה, עד שלא שם לבו כלל לסליחות ולשופר וכמו שנכנס כך יצא.
לשלישי שכבר בא ומחליט לא לשים לב לסובבים ולהתרכז אך ורק בסליחות ובשופר, אומר לו יצר הרע, כל מה שאתה רואה ושומע, נאמר רק לצדיקים המיוחסים שהם סוג א´, ואין הדברים אמורים לגביך שאתה אדם פשוט ועסוק וטרוד, פטור אתה מכל שינוי והתעוררות. אך האדם האמיתי שרוצה להתעורר ולהכין עצמו כיאה וכיאות לקראת הימים הנוראים, הרי שעליו לדחות את כל דברי ההסתה של היצר הרע, והנטיות של האדם לעצלות ולשגרה, ועליו לומר, עלי דיבר הכתוב "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה´". אמן.
שבת שלום.
(הכותב הוא חבר בית-הדין בתל-אביב. באדיבות אתר הלכה יומית)