לפני כמה עשורי שנים, כשראשוני המדענים, ההוגים והמדינאים החלו להפנים את גודל המשבר הסביבתי שמתרגש על האנושות, הם ראו לנגד עיניהם חברה אנושית שבעה, עשירה וזחוחה, אשר גוזרת במו ידיה הרס על הדורות הבאים תוך התעלמות מכל האזהרות.
לפני הרבה יותר שנים, עמד משה רבנו על גבולה של ארץ ישראל ונשא את דברי הפרידה מעמו, שעמד להיכנס אל ארץ ישראל, בלעדיו. בפרשת האזינו משה פורש חזון קודר של דור שבע וזחוח גם כן, שישכח את מקור הברכה והשפע שלו, ינטוש את דברי התורה - ״וישמן ישורון ויבעט״ - וימיט על דורות ילדיו אסון. אבל בסוף דבריו, משה גם חוזה שלאחר סבל רב וארוך יתרחשו גם תשובה ותיקון.
מטון דבריו של משה ניכרים כמעט חוסר תקוה שדבריו יפלו על אזניים קשובות, שאפשר עוד למנוע את ההתדרדרות. האם באמת חייב להתרחש אסון כדי לעורר את האדם מזחיחותו? כמה סבל צריך האדם לעבור לפני שישנה את דרכיו?
מאז שהחלו להישמע האזהרות על משבר הקיימות, המצב רק החמיר. האנושות רק התעשרה יותר ויותר, ובמקביל גם הגדילה את קצב ההרס הסביבתי. בימים אלה, התוצאות של שיבוש האקלים כבר מתחילות להיראות, וייתכן שהן סודקות סדקים ראשונים אמיתיים בחומת האדישות וההכחשה. אבל גם אם האנושות מתחילה להתעורר, זה קורה לאט מידי, ועדיין לא מתרגם לפעולה הנחרצת ושינוי הכיוון הדרוש. האם יש סיכוי שהאנושות תתעורר לפני שיתרחש עליה אסון? האם כאשר המצב יתדרדר מספיק כדי לעורר אותנו, האם עוד ניתן יהיה לשנות כיוון ולהחזיר את המצב לקדמותו?
למעשה כבר עכשיו יש חשש שלא נוכל לחזור אחורה. יתכן שהשמיים והארץ שאליהם פנה משה כעדים נצחיים - “הַֽאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַֽאֲדַבֵּ֑רָה וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי־פִֽי” - כבר לא ישובו להיות מה שהיו אז. אבל עדיין יתכן, אולי, שאם לא רק שנפסיק במידיות לשרוף את הדלקים המאובנים ולשחרר לאויר פחמן דו חמצני, אלא גם נמצא דרך להוציא אותו בחזרה מתוך האויר ולספוח אותו לארץ בעלויות סבירות, עוד לא מאוחר מידי לחזור אחורה. אבל הדאגה הגדולה יותר של המדענים היא ששינוי האקלים יחצה נקודת סף מסוכנת יותר, דבר המשול לנפילה מצוק, שיביא לשינוי דרסטי, אסון של ממש שכבר לא ניתן יהיה להשתלט עליו בשום צורה, וידון את הדורות הבאים לחיים באקלים ועולם קשים הרבה יותר, לעולם.
קל מאוד להתייאש. אבל כדאי גם לזכור שההתסכלות הפסימית מבטאת רק את ההבנה הנוכחית שלנו של חוקי הפיזיקה. להבדיל ובניגוד גמור לזה, גם בדברי התוכחה של משה בפרשתנו, וגם בפרשה הקודמת, וגם בדברי נביאנו, שום דבר אינו בלתי הפיך, אף פעם לא מאוחר מידי לעשות תשובה ולתקן, ולא רק שזה אפשרי, זה גם בלתי נמנע. נקווה שהעיקרון היהודי הזה יחול גם בענין זה.