לילה אחד, פרצו גנבים מושחתים לחנותו של העשיר ובזזו את כל הונו.
הוא כמעט ופשט את הרגל. במעות דלות שנותרו לו קנה סחורה וחידש את העסק.
אבל אויה! בלילה אחד שוב חזרו גנבים ושוב בזזו את חנותו.
כמה הצטער! אבל הוא לא נשבר. אוסף את המיטלטלים המעטים שנשארו לו ויוצא לעיירות לעסקי רוכלות.
אבל, שוב הוא נשדד! עד כי לא נשארו לו אלא קירותיו הריקים של ביתו...
מתחיל מהתחלה אבל זה לא עוזר
הוא חיפש ומצא סכום כסף קטנטן, קנה כמה דברי סדקית והחל למכור זוטות בשוק כרוכל אומלל.
הוא החליף עם החקלאים מחטים כנגד תרנגולות או ביצים. נדד מכפר לכפר. עשה כל מה שאפשר וגם מה שלא. כי התאמץ בכל כוחו להביא לחם הביתה.
פעם אחת, בזמן שחזר מהכפרים עם סחורתו הדלה על שכמו ומעט מצרכי – מזון, נפל עליו צלו המאיים של גוש ענק. הוא הרים את עיניו וראה כי מדובר באיש הרכוב על סוס. לצידיו צרורות רבים הקשורים לגבו של הסוס והוא דוהר. ניסה להתחבא ולחמוק מהפרש הזריז אלא, שלפתע תקף אותו הרוכב באיומיו. גזלן היה האיש ולא התכוון לוותר גם עכשיו על 'אומנותו' זו.
האיש, ליבו לא עמד לו, הוא החל לבכות ולהתחנן על נפשו ועל הונו. אולם הגזלן לא שת ליבו. הוא חטף באכזריות ובנוקשות את הונו הדל של האיש.
ויש הפתעות בדרך
הפעם התרושש לגמרי!! הוא הלך ונפשו מרה עליו מאוד. למה? התמרמר. למה? האם לא די לו בכל מה שאיבד את הונו? למה גם המעט שנותר לו – בשביל לחם – נגזל ממנו?
והנה, שומע הוא רעש מוזר. הוא מרים את עיניו בפתיעה ומבחין בשודד האכזר. כן! ברגע זה נפל השודד מסוסו. הסוס התפרע והפילו. היה זה סופו הנורא של האיש הנורא.
הנגזל העצוב התקרב למקום בו עמד לפני דקות סוסו של הגנב, והנה גילה כי כל החבילות הכבדות שהיו מוטענות על הסוס – נחות על הקרקע. הוא פתח את קישוריהן כדי למצוא באחד מהם את סחורתו הדלה שנגנבה ממנו לפני שעה קלה. מה הופתע לגלות את כל חפציו, כל הונו, כל מה שנגנב ממנו מהתחלה ועד סוף. הוא שב מאושר, שוב היה לעשיר.
אלפים שנים שאספנו אוצרות
לפעמים נראה כי כך הם פני השנים: אלפים שנות חורבן. מאז שאין לנו בית מקדש, הכל בסימן ובמהות של חורבן. של השתלשלות העם מדחי לדחי. אבל לא כן היא. אלא נקראים שנים אלו בפי חז"ל: אלפיים ימות משיח. אלפים שנים של קירוב גאולה ושל גילוי הקץ.
כל מה שנראה לנו כ'נגזל' כאילו הרע מתגבר על הטוב והצודק והנכון – יתגלה לעינינו באור יקרות.
הכל נשמר בכספת היהודית. הכל הולך ונבנה מתקדם וצועד לקראת התיקון העולמי.
כי למרות שנראה לנו כי מישהו 'חוטף' כל הזמן את הדברים הטובים שאנחנו עושים, ואת המעשים הנעלים שאנחנו בהם משקיעים. ולפעמים חודרת תחושה של 'כשלון' ו'החמצה'.למרות כל זאת צריך לדעת כי לבסוף , כך מובטח, יימצאו כל הנכסים האבודים, כל ההון, כל האושר הנצחי של כל מה שנאסף כאן בעולם ביזע.
הכי כדאי להתפלל
ואתחנן אל ד' בעת ההיא – חמש מאות וחמש עשרה תפילות נשא מנהיגם של ישראל על הכניסה לארץ ישראל. תפילותיו של משה רבינו על כניסה לארץ, היו יכולים להבטיח את שבתנו במקום הזה עם הברכה המיוחדת של 'ותטענו בגבולנו'. כי כל מה שהביא משה רבינו לישראל – קיומו לנצח! ועל כך נישאו תפילותיו.
חמש מאות וחמש עשרה תפילות – ויכול משה רבינו לציין ולהעיד כי חסרה היתה תפילה אחת כדי להכריע הדין לטובה.
עוד תפילה אשא
הקב"ה מתאווה לתפילותיהם של ישראל. ולפעמים עוד תפילה ועוד תפילה ועוד תפילה – הם שיכולים לבקוע השערים.
הדברים לא נעשים בפעם אחת ובהשפעה חותכת. אלא עוד תפילה ועוד תפילה. ואכן, בדורינו זכינו לכך שיש התחזקות עצומה בתפילה. ובאמירת תהילים. ובברכות.
בימים אלו אשר נקבעו כימי הזכירה והאבלות על החורבן, ואשר מהותם געגועים ודבקות וכיסופים לבית המקדש. מתבוננים אנו בתפקיד העצום שלנו לקרב את ביאתו.
הצגת כל התגובות