חידה נכבדה אחודה, לכבוד פרשת השבוע:
מהיכן היו מדליקין את אש המנורה?
ותיכף ומיד עולה התמיהה:
מה לה לחידה זו ולפרשה?
הרי בפרשה - "פרשת צו" - לא נזכרת כלל המנורה!
אכן כן.
זבח ומנחה לרוב בפרשה,
עולות שלמים ואילי מילואים.
ואכן בפרשה לא נזכרה המנורה,
אבל רש"י הביא לנו אותה בתחילתה.
מיד בתחילת הפרשה אומרת התורה: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".
מלמד אותנו המלמד הגדול רש"י: "אש תמיד - אש שנאמר בה תמיד, היא שמדליקין בה את הנרות, שנאמר בה "להעלות נר תמיד", אף היא מעל המזבח החיצון תוקד" (קרי: אש המזבח היא זו שתדליק לנו את אש המנורה).
ומיד נעמד הילד וצווח:
מה לענין הדלקת המנורה אצל המזבח?
הרבי מליובאוויטש נעמד על רש"י זה, ולאחרי עבודה יסודית של בירור וליבון שיטתו של רש"י, שולה הרבי פנינה נפלאה בעבודת ה'.
וזו תמציתה:
בית המקדש נחלק בכללות לשתי אגפים:
אגף פנימי הוא "הקודש", שם נמצאים המנורה השולחן ומזבח הפנימי. מן הקודש ולפנים, שם נמצא קודש הקודשים (אם תרצו: אפשר לבדל אותו מן הקודש, למרות שהוא באותו בנין).
האגף החיצוני הוא חצר המקדש, היא העזרה. שם נמצא מזבח החיצון, עליו יקריבו הכהנים את קרבנות בני ישראל, ושם אוכלים את "קדשי הקדשים".
"בלבבי משכן אבנה"
גם האדם הוא בית מקדש, מכון לשבתו יתברך. ובתוך האדם שני אגפים פעילים ולהם שני תקפידים.
האגף החיצון הוא תפקיד האדם בעולמו,
להשפיע על זולתו.
לצאת אל המזבח החיצון,
ומתוך הפעולה בחוץ הוא יקיים את הרצון העליון
הוא יפגוש יהודים פשוטים,
שלפעמים גם "קרבן חטאת" מקריבים,
כי ככל הנראה נכשלו בחטאים.
הוא יקריב את קרבנם,
ויקרבם אל בוראם.
האגף הפנימי לעומתו,
הוא עולמו הפנימי של האדם בתוך תוכו.
לשכלל את השגתו התורנית,
ולפתח את השקפתו היהודית-אמונית.
יכול אדם (ובפרט הכהן) לחשוב, הרי אני איש קדוש, אני איש רוח, אני איש תורה, ולכן אני אשקיע בעולמי הפנימי.
אלמד הרבה תורה,
אתעלה ואשגשג מעלה מעלה.
אלמד גם סודות התורה,
ואפתח את יסודות האמונה.
אבל מה לי ולרחוב?
מה לי וליהודי שברחוב?
מה לי ולחלל החיצון?
מה לי ולמזבח החיצון?
והשורה התחתונה היא:
אני איש פנימי, ושם הוא מקומי.
ועל זה באה התורה ומלמדת "אש תמיד תוקד על המזבח" כן כן, גם המזבח החיצון הוא חלק מן המקדש. גם שם חייבים "אש תמיד".
יתירה מזו, מגיע רש"י - הרבי הגדול - ומלמד אותנו:
"אש שנאמר בה תמיד" היא המנורה, "תוקד על המזבח". דהיינו: כדי להדליק את המנורה שנמצאת בקודש פנימה, צריך הכהן הקדוש לצאת מעולמו הפנימי אל המזבח החיצון, ודווקא משם, מתוך פעולת הקירוב (הקרבנות) של היהודים הפשוטים, משם נלקח האור של המנורה הטהורה.
**
ומכאן במעבר חד לבעיה הקשה,
בעיית "שיוויון בנטל" שהתעוררה לאחרונה:
כולכם יודעים רבותי, שיש פרשת השבוע ויש פרשיית השבוע.
פרשת השבוע זה מה שנקרא בתורה,
ופרשיית השבוע זה כל מה שקרה…
יש בארץ הקודש תרבות רעה נוראה,
מקודמת בעיקר ע"י התקשורת החולה-רעה,
לסכסך בין יהודים אפילו בזמן מלחמה.
התקשורת הרעה,
מקדשת כרגע מלחמה,
נגד עולם התורה,
מבלי להתחשב במצב האומה,
שאנחנו בעיצומה של מלחמה,
מלחמה בחמאס-עזה,
אליהם הצטרפו חיזבאללה,
מאז החג "שמחת תורה".
מי שקצת מוח בקודקדו יבחין שבעצם היום "שמחת תורה" קמו עלינו לרוצחינו נפש.
מי שיתבונן עוד קצת יבחין שניסי ניסים היו ביום "שמחת תורה".
מי שיעמיק עוד קצת ויתחבר לאמונה, יבין ויפנים שהרבה ניסים אנו רואים בזכות החיבור לתורה הקדושה.
ועם ישראל מבין זאת טוב מאוד, אנחנו רואים איך יהודים קיבלו על עצמם לשמור שבת (בפרט כאשר חזו בניסים שהתרחשו לקיבוצים שומרי השבת בעוטף עזה). אנחנו רואים ערבי הפרשות חלה, הנחות תפילין בקרב החיילים, שכפציציות לאלפים ורבבות, זעקות "שמע ישראל" מכל הרבבות.
אבל התקשורת……
ובכן, רבותיי דעו נא.
המחדל רשום על "ראשי" המערכת הצבאית. עובדה.
והניסים רשומים על ומכוח לומדי התורה והאמונה.
ומכאן היתה צריכה לצאת תובנה עמוקה,
כפי שלימדו אותנו חכמי הגמרא:
"דאמר רבי אבא בר כהנא: אילמלא דוד, לא עשה יואב מלחמה. ואילמלא יואב, לא עסק דוד בתורה. דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא, מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו? משום דיואב על הצבא. ומה טעם יואב על הצבא? משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו" (סנהדרין מט.)
עם ישראל הוא "עם אחד", אחוז מפנימיות וחיצוניות.
במציאות של ימינו:
הפנימיות זה עולם התורה.
והחיצוניות זה עולם המלחמה.
זה בלי זה אי אפשר!!!
לומדי התורה חייבים לחבק ולכבד את החיילים המוסרים נפשם במלחמה, ומאפשרים לעמלי התורה להגות בה בקדושה. אכן כן, אש המנורה היא התורה נדלקת בזכות מזבח החיצון.
והחיילים אף הם זוכרים מכוח מה הם נלחמים, האמונה היא נר לרגליהם והיא הציצית על בגדיהם.
העם שלנו הבין זאת.
אבל התקשורת… הפוליטיקאים הקטנים… הם השועלים הקטנים המנסים לחבל בין הכרמים.
אבל אנחנו לא ניתן להם לסכסך בינינו.
ב"ה ביחד ננצח.
בקרוב ממש.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר ז"ל.
לתגובות והארות: Misraeli770@gmail.com
שבת שלום.