מי שביקר בחנות ספרים בערב פסח, ימצא שם ריבוי אנשים חכמים ויודעי ספר שואלים ומחפשים אחר הגדה החדשה והחדישה ביותר... ולמי ששואל למה, התשובה תהיה, כדי לא לשבת משועממים מול הטקס המוכר הידוע והרגיל, שכולם אומרים כבר כל כך הרבה שנים, ולכן הם יושבים ומחפשים ווארטים כאלה ואחרים שלא היו, וזה אסון שלא היה כדוגמתו.
כל ענין פסח – מגיד, הוא להעביר את האמונה מאב לבן מדור לדור. ומה קורה אצלנו? ביום שעליו נאמר "והגדת לבנך" אנחנו עושים הכל חוץ מזה. בלילה, שבו מעבירים אמונה ותורה מדור לדור, אנחנו מחפשים פרושים וחידושים שאין בהם תועלת. אבא יושב ומבזבז את ליל הסדר שלו עם ווארטים וחידושים חסרי משמעות ופשר, דברים גבוהים ונשגבים, של גימטריות, ראשי תיבות ורמזים, שבהחלט אפשר להשתמש בהם לשאר ימי חול המועד, אבל לא לליל הסדר, ואחר כך אנחנו אומרים 'לילד שלי יש בעיות קשות באמונה'...
לדוגמא, יכול אבא לשבת בליל הסדר להגיד חידוש: רבי אלעזר בן עזריה היה בן 18, וכתוב שם "הרי אני כבן שבעים שנה" – כולם יודעים שהוא לא היה בן שבעים אלא בן 18, ובלילה אחד השערות שלו נהפכו ללבן, ומישהו מתוחכם ידע גם להגיד, שהוא הגלגול של שמואל הנביא, שהיה בן 52 בפטירתו ו-52 + 18 יוצא 70. ברגע זה הוא הורס את האמונה של הילד שלו, כי חוץ מזה שהוא יחלום בלילה שהשערות של אבא שלו נהפכו ללבן בלילה אחד, לא הבאת לו כלום.
מה זה קשור לליל הסדר? מה זה קשור לאמונה בהשם? האם הוא נהיה מאמין גדול יותר בזכות הווארט הזה? מה הרעיון לשבת מול ההגדה עם פלפולים שלא קשורים בכלל לסיפור יציאת מצרים?
אלא מאי? שאם לא נתפלפל עד הרגע האחד לפני חצות – מה נאמר מחר בבוקר?! התחרות אחר כך, ביום המחרת בבית הכנסת, כל אחד מגיע עם ההישג שלו, אני נשארתי עד שלוש, השני אני עד ארבע... והשלישי, אנחנו עד הנץ... וזה שיגעון. כל אחד מנסה להראות ולהוכיח כמה הוא יותר חשוב כי הוא ישב יותר הרבה זמן, ושוכחים את העיקר: כמה הילד שלך זכה לקבל ממך את האמונה החושית ביציאת מצרים ובכך לקבל את התורה? מאיפה התהוותה תפיסה מוטעית כזו? יש דברים בסיסים שפשוט השתבשו הדעות.
עוד דוגמא, אנשים מבקשים מהילדים שלהם להגיד כל מיני חידושים מחוכמים, שאין להם קשר ליום הזה: נוטריקון, אקרוסטיכון, ר"ת ופרושי האר"י, והילד לא מבין מה הוא מוציא מהפה, האמונה של הילד שלך מהיום לא התחזקה בזכות הגמטריה הזאת. במקום להכניס את השם יתברך לשולחן ליל הסדר, מכניסים שטויות.
זה הלילה שבו השם אומר לך, אבא יקר, אתה יכול בלילה הזה, להכניס אמונה בילדים שלך לכל השנה כולה!!!
אבא חכם יושב עם הגדה פשוטה של ילדים, ופשוט קורא ומסביר בפשטות, מההתחלה: ילדים אנחנו יושבים כאן היום ועושים את ליל הסדר, כי בזמן הזה היינו עבדים לפרעה במצרים, ועבדנו קשה... והיינו ויצאנו, ואילו לא הוציא אותנו הקב"ה, הרי אנו ובנינו ובני בנינו הינו משועבדים לפרעה במצרים, אילו לא הוציא השם אותנו, אם הוא לא היה מתערב לא היה קורה כלום.
וכאן ברגע זה, מכניסים את כל הנושא של השם בחיים שלנו, שאם הוא לא היה מתערב שם, לא היינו נגאלים, וגאולה כללית מביאה לגאולה פרטית, ואכפת להשם יתברך מעם ישראל, ואכפת לו מכל אחד ואחד מאתנו וגם ממך ילד. כדי להעביר את האמונה, שזו המטרה ביום הזה, לא צריך ללכת רחוק, זה הכי קרוב שיש, בפשט, להקריא לילד את הכתוב בפשטות ולספר לו מה זאת האמונה הזאת, שבשבילה התכנסנו היום, וזה נקרא למסור אמונה מדור לדור, למסור את הדברים בפשטות שלהם. ועכשיו, ברגע הזה, שאבא מעביר לילד שלו אמונה בהשם יתברך, ברגעים האלה ממש, הוא מחזק ומעצים בילד שלו את האמונה וההשגחה, ובעצם מחדיר לו אמונה לכל החיים.
אבא חכם יש לו מספיק זמן לאכול אפיקומן בזמן. כדי להגיד את האמונה של היום הזה לא צריך כל כך הרבה זמן, וזה לא משנה מי יושב בשולחן, אישה בת שמונים או ילד בן חמש, זה לא משנה מה הגיל, זה משנה מה אתה אומר, ואם אתה אומר את זה נכון, אז לא משנה עם מי אתה מדבר.
המטרה הסופית שלנו זה להגיע לתכלית של היום הזה, למסור את האמונה מדור לדור, להכניס אמונה בלב הילדים שלנו, אמונה אמיתית, שתיתן להם כח להתמודד ולהצליח. והרי בינינו, מי היום לא צריך את המצרך הבסיסי הזה?
הצגת כל התגובות