עד כמה אתה מאמין שמגיע לך באמת לצאת ממצרים הלילה?
הלילה נשיר בבתי ישראל את השיר הידוע: "עבדים היינו... עתה בני חורין"...
בואו נגיד את האמת, על איזו חרות מדובר?
מישהו באמת מרגיש או ירגיש הלילה שהוא יצא ממצרים?
שהוא נגאל?
או שזה רק מלל שפתיים שלמדנו לשיר אותו מהגננת שושנה ועד היום?
מי מאמין באמת, כשהוא שר עתה בני חורין, שהשם יתברך גואל אותו ממש ברגע זה ומוציא אותו ממצרים?
מי מאמין שבלילה הגדול הזה השם יתברך מפסיק לו ברגע זה את כל עבודות הפרך שהן מנת חלקו?
מי מאמין שממחר אור חדש יזרח והוא יגאל ממש?
מי מאמין?
מי מאיתנו משאיר מאחור את דאגות חייו לפרטי פרטים, ומאמין שזהו, הכול מאחוריו ומהלילה הזה הוא נגאל?
אפס.
אנחנו מגיעים לליל הסדר אחרי עבדות. נשב בו עבדים. וכנראה גם נצא ממנו משועבדים.
למה? כי אנחנו לא באמת מאמינים!
אנחנו מאמינים מאוד שאבותינו נגאלו ממצרים.
אבל שאנחנו?
אנחנו זה כבר הרבה יותר מסובך וקשה.
הקב"ה זקוק להוכחות של חזרה בתשובה, דרך ומעשים מצידנו כדי לגאול אותנו כרגע.
עדיין לא עשינו מספיק. יש עוד הרבה מה .
עדיין איננו מוכנים.
מה שאנחנו לא זוכרים, זה שאדם שלא האמין שהוא יזכה לצאת ממצרים – לא יצא ! שהרי ממצרים יצאו אחוזים קטנים מאוד מעם ישראל!
אדם שהאמין שהוא רע ולא טוב, שהוא מלא חטאים ושקרים ושכל הרע בעולם קשור אליו, לא יכול לצאת ממצרים.
ממצרים יצא מי שהאמין.
ממצרים יצא מי שהיה בטוח.
ממצרים נגאל מי שהיה ברור לו שהוא ראוי ליגאל.
ומי שלא – לא!
מי שלא האמין שהוא ראוי להיגאל בידי השם יתברך – לא נגאל.
מי שלא האמין שמגיע לו לצאת, כי אתמול הוא שוב עבר עבירה ושוב לא אמר אמת, ועכשיו השם יתברך כועס עליו... נשאר במצרים.
וזה לא משנה אם אתה צדיק או לא.
וזה לא משנה איפה בדיוק נפלת בשוגג.
משנה אם אתה מאמין שאתה ראוי להיגאל כיהודי, כבן של מלך.
ובן של מלך, גם אם הוא בן לא טוב, כזה שעושה בעיות ולא הולך לפי הציפיות, הוא עדיין בן של מלך.
ואבא שבשמים, שהוא אב הרחמים, מאמין בך, ואוהב אותך מאוד! ומבקש לגאול אותך מכל הכאבים .
כן.
למרות שאולי קמת היום מעט מאוחר...
ואולי ברכת בלי כוונה ...
ואולי התלכלכת בשלולית של היצר הרע.
כן!
גם אז הוא עדיין אבא ואתה – בן.
אתה מתוך המיליונים נבחרת להיות בן של מלך.
והוא רוצה אותך איתו.
ומי שביציאה יושב על הסלע עם ידיים על הראש, ואומר 'אני לא בא, כי אבא לא רוצה אותי/ מתוסכל ממני/ כועס עלי' ... גם אם בסוף נכנע והגיע פיזית, הלב שלו נשאר במצרים.
את הקשר, את האהבה, את החיבור אל השם יתברך אל הטוב הוא השאיר על הסלע.
ולך תחפש את זה עכשיו.
לכן יהודי חכם נכנע ואומר:
"אבא אני מבקש לצאת.
רוצה לצאת ממצרים הלילה.
למרות התחושה הברורה שלא מגיע לי .
למרות מ"ט שערי טומאה שהגעתי אליהם.
למרות ההרגשה של רשע וחוטא,
למרות הכול – אני עדיין מאמין שאני ראוי להיגאל.
אבא , אני רוצה לצאת.
רוצה לצאת מכל מה שהאמנתי שהוא אני ולצאת למדבר אליך.
לצאת מכל התפיסות השגויות ומכל המחשבות השקריות על הקליפה שעוטפת את הלב המצוחצח שבי.
מלך גדול, שנים שאתה ממתין ומחכה לי שאסכים. שאבוא איתך.
והנה אני עכשיו כאן, מוכן. מבקש מימך לצאת ממצרים.
לצאת, לבקוע את הים סוף הפרטי שלי ברגע זה ממש.
יש לי את הזכות ואני ראוי, לא משנה סיבות. רק כי אתה אוהב וזה שלך לגאול.
ולוואי,
שנזכה להסכים באמת ולהרגיש איך השם אוחז לנו את היד, מוציא אותנו ממצרים ובוקע לנו את הים! ברחמים!
באהבה!
ככה, כי אני מאמין ורוצה ומגיע לי לצאת ממצרים היום!
שנזכה.
הצגת כל התגובות