בדור ה'אינסטנט', בו הכל מהיר, זמין ונגיש, אך גם מעובד, תעשייתי ומנוכר- ישנן אפילו לחמניות! כשרות לפסח - ביקשנו להתרפק בגעגועים על החוויה של ליל הסדר וחג הפסח בהוויה המרוקאית המקורית והחמימה.
טוב להישאב לבני הדורות שספגו לישותם את האווירה הייחודית והנרגשת של מועדי ישראל בנוסח מרוקו, לחוות את החגים שנארגו במנהגים קדושים שיסודם בהררי קדם, להתבשם מהתבשילים המסורתיים שהוכנו במטבחיהן אפופי הניחוחות של נשות מרקש הצדקניות והעמלניות, שגדלו על התפיסה ש"אוכל לא קונים; אוכל עושים בבית בעשר אצבעות, בחום ובאהבה".
המולת ההכנות לחג
ליל הסדר מכונה בפי יהודי מרוקו בשם 'לִילְת להגדה', כלומר 'ליל ההגדה', כמובן על שם המצווה המרכזית והחשובה ביותר שאנו מקיימים בלילה קדוש זה, הלא היא מצוות 'והגדת לבנך'.
אך ללילה הנשגב קדמו היערכויות נרחבות ומקיפות, שכללו גם חומרות רבות. אחד מהמחמירים הגדולים היה רבי יוסף שלמה טריקי זצ"ל, מי שהתמנה בהיותו כבן 20 בלבד לכהן כ'ספרא דדיינא' בבית דינו של הגאון רבי מכלוף אבוחצירא זצ"ל במרקש. משפחתו מספרת ל'כיכר השבת', על אותן החומרות עליהן גדלו.
"חטיפים ועוגות כשרות לפסח, מכל סוג שהוא, לא ראו את קורות ביתנו בימי החג. כמוהם כל מוצרי החלב והשימורים למיניהם. אפילו שוקולד למריחה, מצרך פופולרי בקרב הילדים בימי הפסח, לא נכנס לבית", הם מספרים.
עם זאת, הרב ראה בכך גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, "ואף שכאמור הקפיד כל כך - אפילו בסוכר הוא לא השתמש בפסח - נמנע מלדרוש מבני משפחתו לנהוג כמותו, בהבינו כי בני דורנו מתקשים לשאת חומרות מעין אלו".
הלילה הקדוש והנשגב
במרוקו נהגו ללבוש בליל הסדר ג'לאביות מיוחדות, גלימות לבנות וצחורות, כסמל לטוהר ולחירות. בחלק מהבתים, ילדי הרבנים שגדלו במרוקו התבקשו ללמוד מראש את ההגדה של פסח בערבית-מרוקאית, כדי שיהיו מוכנים לקריאתה בליל הפסח עם כל בני הבית.
לאחר חציית המצה, היו הכול פוצחים בנעימה מיוחדת, בקטע הבא, הנאמר במרוקאית: "הַגְדָא קְצֶ'ם א'לְהָא אֶל'בְּחַר עָלא תְּנַאַשׂ' אֶל'טְרִיק, חִין כֶרְז'וּ ז'דוּדְנָא מְל'מַאצַאר, עָלָא יִיד סִידְנָא וּנְבִּינָא מוּסָא בִּן עַמְרָם, עָלָא סְלַאם וּרְדָא. חִין פִקְהוּם מִן הַאלְד לִכְדְמַא צְ'עִיבָּא. הַגְדָה יִפְקְנָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנֹאמַר אָמֵן".
מילים אלו, שנאמרו בשפה המדוברת, נועדו לעורר את תשומת לב המסובים לעיקר חובת היום, ולבאר את תמצית סיפור קריעת ים סוף להמון העם ולתינוקות הרכים. וזהו הקטע, בתרגום חופשי לעברית: "כך חצה הקדוש ברוך הוא את הים לשנים-עשר נתיבים, בעת שיצאו אבותינו ממצרים, על ידי אדוננו ונביאנו משה בן עמרם עליו השלום והרחמים, בעת שהוציאם מעבדות קשה לחירות; כן יוציאנו הקדוש ברוך הוא, ונאמר אמן".
ה'טַמְסְרקְרְאת' - ליל הסדר של הילדים
מנהג שהיה מוכר בקרב יהודי המקום, היה חגיגת ליל סדר לילדים, שכונה במרוקאית 'טַמְסְרקְרְאת', והוא טמן בחובו חוויה נפלאה: הילדים היו עורכים בכוחות עצמם את כל ההכנות הנדרשות, מתחילה ועד סוף, כולל חיתוכים ובישולים, כשאמם רק מכוונת אותם בעצות ופוקחת עליהם עין אחראית.
גם עריכת השולחן, על כל פרטיו ודקדוקיו, נעשתה בידי הילדים - שהרגישו כך כמו גדולים. השולחן נערך בכלים מיניאטוריים, מיוחדים לילדים, מצות קטנות וכן על זו הדרך.
הילדים, שידעו והתכוננו מראש ל'טַמְסְרקְרְאת', היו ערניים במהלך ליל הסדר עצמו, ועקבו אחר כל הנעשה, כדי שיוכלו לשחזר הכל בליל הסדר הילדותי, אותו התעתדו לערוך בחול המועד.
צאצאיו של הרב טריקי מספרים, כי מנהג זה היווה הזדמנות פז לעקוב אחר הילדים, ולקבל משוב על רמת ההבנה שלהם ועל מה שספגו בעת ליל הסדר האמיתי.
רחיצה בצוננים באסרו חג
בטרם עלה השחר, בבוקרו של 'אסרו חג', יצאו ההמון לרחוץ את רגליהם בנהרות הגואים בשפע מים. היה זה סימן מובהק למזל ולברכה, כמים הזורמים ומשקים את העולם בברכת השם. במקומות בהם לא היו מצויים נחלים ונהרות, קיימו את המנהג במים שנשפכו בשפע על הרגליים בבתי המרחץ.
כיום מנהג זה די נשכח, אבל ישנם עוד אנשים ששימרו אותו גם אחרי שעלו לארץ הקודש. בני משפחת טריקי נזכרים, שבילדותם היו פעמים שהתקשו לקיים את המנהג כשחיוך נסוך על פניהם. "לא היה קל לחייך בפה מפוהק, אחרי ליל ה'מימונה' הארוך והתוסס שעבר עלינו", הם אומרים.