"גרסאות הירשזון צצו יש מאין, הוא לא הביא הסבר תמים אחד. עיקר בעייתו בריבוי גרסאותיו" קבעה השופטת ברכה תום אופיר בפסק הדין החמור, והרשיעה את שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון בגניבה בידי מנהל, הלבנת הון, מרמה הפרת אמונים ורישום כוזב במסמכי תאגיד".
כזכור, החלה פרשיית הירשזון בשנת 2007, אז נחקר אברהם הירשזון במשטרת ישראל, בעקבות מידע וחשדות הקשורים לקבלה שלא כדין של כספים במסגרת פעילותו בהסתדרות העובדים הלאומית ובעמותת ניל"י הקשורה אליה, מתן הלוואה לאיש ציבור בכיר, וקבלת ההחזר בשיקים דחויים שלא נגבו, שימוש שלא כדין בכספים ובמשאבים הקשורים במצעד החיים, והעסקת עובד זר ללא היתר.
הירשזון, אז שר האוצר, הכחיש באופן גורף את כלל הפרסומים, ועל אף זאת השעה עצמו מהתפקיד וכיהן כשר בלי תיק, עד להתפטרותו הסופית מהממשלה ביולי 2007. מייד לאחר מכן, בחודש יוני 2008 הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום חמור נגד הירשזון, בו הואשם שר האוצר לשעבר בהלבנת הון, רישום כוזב במסמכי תאגיד, גניבה, קבלת דבר במרמה והפרת אמונים. בכתב האישום נטען שהירשזון גנב ארבעה מיליון שקלים מכספי הסתדרות העובדים הלאומית, שאת רובם נטל לעצמו.
בכתב האישום, החמור ככל הזכור מאז ומעולם לאיש ציבור בישראל. תואר בין היתר, איך לאחר פריטת השיקים, היה הכסף מוכנס במזומן למעטפות, ומועבר לביתו של הירשזון בתל אביב. נוהל שזכה לכינוי המפוקפק "תרבות המעטפות". הירשזון אף נתפס בשדה התעופה בפולין בדרכו למצעד החיים, כשבמזוודתו רבע מיליון דולר במזומן, מכספי עמותת ניל"י.
בנוסף, גולל כתב האישום, מסכת גניבות מצטברת, במסגרתן מימנה הסתדרות העובדים הלאומית ועמותת ניל"י ליו"ר הירשזון הוצאות של תרופות, מסעדות, מימון לעסקי בנו, ואפילו את תקציב מסע הפרימריס. סדר הגודל הכולל של המעילות, היה מעל ל-12 מיליון שקלים, כשחלקים גדולים של הסכום הלכו ישירות לכיסו של הירשזון. הגניבות שנמשכו לאורך שנים, פסקו רק בשנת 2005 כאשר התפטר הירשזון מתפקידו כיו"ר הסתדרות העובדים הלאומית.
במהלך המשפט אירעה תפנית דרמטית כאשר הירשזון, שבתחילה טען בתוקף כי המדובר בעלילה וכי לא נטל מעולם שקל לכיסו, שינה את גרסתו המקורית בחקירותיו במשטרה, הודה כי שיקר וכי אכן נטל את הכסף, אלא שהעלה גרסה חדשה ומפולפלת, ולפיה המדובר בכסף שהיה מגיע לו עבור תשלומי הפנסיה.
שינוי הגרסה בא, לאחר שכל ששת חבריו לספסל הנאשמים, חתמו על הסדרי טיעון עם התביעה, בהם הפלילו את הירשזון, והצביעו עליו כאיש שאליו הלכו רוב הכספים שנגנבו.
ההרשעה היום, אינה נופלת כאבן על ראשו של הירשזון ופרקליטיו, כולם ידעו ולא רק העריכו שהרשעה בא תבוא. כעת כל שנותר לו הוא להמתין לגזר הדין, ובתקווה שהעונש, שיהיה קרוב לוודאי מאסר בפועל, לא יהיה ארוך מדי. זאת בין היתר מתוך התחשבות במצבו הבריאותי של הירשזון, ומהעובדה כי שילם כבר את חובו לחברה, כשהקריירה הציבורית שלו נגמרה.
הרשעתו של הירשזון, על אף היותה צפויה, מהווה מכה ל´קדימה´ שהירשזון היה עד לא מכבר מבכיריה, ומהווה חוליה נוספת במצעד הנחקרים, הנשפטים והמורשעים של התנועה השואפת לשלטון, כאשר בראש הנחקרים, ובקרוב הנשפטים, עומד כידוע ראש הממשלה עד לא מכבר - אהוד אולמרט.
משפטנים עימם שוחחנו העריכו, כי באם גזר הדין לא יהיה קשה וחמור מדי, יעדיף הירשזון לרצות את עונשו ובכך לסיים את הפרשה, ויוותר על זכות הערעור לבית המשפט העליון.