פרידה מהשר שלי / יעל מזרחי נפרדת מהשר אורי אורבך

יעל מזרחי (באדיבות כותבת השורות)

הילדים שלי היו קוראים לו "השר אויירבך".

הרשו לי לשתף אתכם באורי אורבך שלא הכרתם.

אורי עם הפשטות, הענווה, הרגישות והחן.

אורי, שהיה יורד לגובה העיניים של הילדים ומדבר בשפתם.

אורי כובש הלבבות.

כשהגיע כשר חדש במשרד לאזרחים ותיקים, מיהר להרגיע בתחילת הראיון שאין בכוונתו לפטר אותי (בעקבות חילופי הממשל כפי שנהוג במשרות אימון) וזה לא בשל 11 ילדיי אלא "כיון שהוא זקוק לעובדים עם מזל", אמר בשנינותו.

ומשלא נרגעתי, קם באמצע הראיון והגיש לי כוס מים.

כשהייתי פונה אליו בתואר "השר", היה מבטל ואומר שהוא לא רואה שום שר בסביבה ושמספיק "אורי".

השר אורבך היה אהוב על עובדי לשכתו.

פעמים רבות התייעץ איתנו, המזכירות "הזוטרות" ומבקש רעיונות יצירתיים לפרויקטים של המשרד.

היה נוהג להסתובב בין חדרי המשרד ולהתעניין בשלום עובדיו.

לארועים חשובים ולכנסים היה לעיתים מגיע בעצמו ללא שום עוזר או מלווה.

עידית ראשת הלשכה (המלכה-האם כפי שנהג לכנות אותה) היתה מבקשת ממנו בתחינה להתחיל להתנהג כמו שר, אבל אורי אורבך בחל בכל גינוני הכבוד והשררה.

חבריו הטובים היו מתן ושלומי - שני נהגיו, איתם היה מתלוצץ ומעביר נסיעות ארוכות במבחני ידע וטריוויה.

אורי אורבך אהב את עם ישראל ואת תורת ישראל (כן, כן) וכשילדיי הגיעו לביקור בסוכתו, האזין להם בקשב רב לדבר התורה שאמרו ושיבח אותם.

היה איש משפחה למופת ואני בוכה על הסבא המקסים שיכל להיות לנכדיו שטרם נולדו.

ההומור והשנינות שלו תמיד נשזרו בדבריו, פעם באחד הכנסים במשרד אמר לנו: "תוחלת החיים של הנשים ארוכה מזו של הגברים, אך מה זה שווה בלעדינו הגברים?..".

השר אורבך לקח משרד קטן ואפור וצבע אותו בצבעים של תקוה ושל פרויקטים מקסימים כמו "שלישי בשלייקס?" (שאת הרעיון שאב מבתו המוכשרת תמר באחת מסעודות השבת).

תמיד ביקש לעשות מעשים טובים ופשוטים.

בזמן "צוק איתן" גייס את כל עובדי המשרד להתקשר לקשישים בדרום, לדרוש בשלומם ולבדוק אם זקוקים לעזרה.

אמש, בלוויה העצובה, ספד לו, לבקשתו, ידידו הנשיא ראובן ריבלין. רובי ידוע ברגישותו ובליבו הרחום. (אורבך היה אומר שרובי רבלין כל כך ציוני ורגיש שאפילו בחזרות הגנרליות לטקס יום העצמאות הוא בוכה).

וכך אמר: "אורי הטוב, הצנוע, אורי ההגון, ישר הדרך, אני עומד ושואל איפה אורי שיגיע עם הבדיחה הטובה, עם החיוך שובה הלב??".

כשאלחנן היה חולה הבאתי אותו למשרד לכמה שעות, מתוך נימוס נכנס לברך בבוקר טוב את השר, וכשיצא סיפר לי ש"השר אויירבך שיחק איתי במלחמת סוכריות..".

כזה היה השר שלי, אורי אויירבך.

יהי זכרו ברוך.