הניצחון של הנשיא דונלד טראמפ בבחירות היה הפתעה גדולה, אך מאז האיש פשוט ממשיך ומספק הפתעות נוספות שוב ושוב. הפתעות אלה הן תוצאות של המהלכים שכתבנו עליהם בטורים הקודמים, אשר נושאים פרי כל כך מהר עד כדי שנדמה כאילו זו הפתעה. ההפתעות האחרונות היו הקואליציה הערבית נגד קטאר, אשר תומכת ומממנת את חמאס, והשאיפה הפלסטינית למשא ומתן מהיר עם ישראל תוך ויתורים על עקרונות שהם התעקשו עליהם בעבר.
התרחשות זו לא זכתה לחשיפה גדולה בתקשורת הישראלית, אך סוקרה כאן ב"כיכר השבת". אבו מאזן ויתר לחלוטין על כל הדרישות המקדימות לפני משא ומתן, והוא מוכן להיכנס למשא ומתן באופן מיידי. לא רק שויתר על הדרישות המקדימות שלו, כמו הקפאת ההתנחלויות ומחוות ישראליות כלפי האסירים ועוד, אלא לראשונה הפלסטינים עושים צעד מצדם שלא זכור כמוהו – הרשות הפסיקה את חלוקת הכסף לאסירים משוחררים.
יתירה מזו, לא רק שהם מוכנים למשא ומתן מיידי, הם רוצים אותו כאן ועכשיו וכמה שיותר מהר. גם התנהלות זו לא נראתה מעולם מן הצד הפלסטיני, אשר תמיד נגרר בחוסר רצון בולט למשא ומתן.
טראמפ בבית לחם (ynet)
אז איך פירק טראמפ לגורמים את האסטרטגיה הפלסטינית הוותיקה? מה הוא עשה כדי להביא לריצת האמוק הפלסטינית לכיוון משא ומתן? כפי שהוסבר בטור הקודם, הוא פשוט הציב בפניהם שעון חול שהולך ואוזל – תהליך נורמליציה כללי של ישראל עם העולם הערבי, ובלי לחכות לעניין הפלסטיני. כעת, המטרה של אבו מאזן היא למנוע מצב שבו קורית נורמליזציה ביחסים בין ישראל למדינות ערב המתונות והסיפור הפלסטיני נותר חסר עניין ובלא כל משמעות אזורית. זה האיום הגדול ביותר שיכול להיות על האסטרטגיה הפלסטינית, וטראמפ קרא את המפה המזרח תיכונית מהר, וגם פעל במהירות כהרגלו.
נטען בעבר שהסיכוי של אדם שבא מהתרבות המערבית להצליח מול יכולות המשא ומתן הערביות הידועות, הוא נמוך מאד. אין יותר סטריאוטיפי מבזאר טורקי כשמדברים על התמקחות ומשא ומתן. והנה בא טראמפ ועשה לערבים בית ספר למשא ומתן, הבין את כל הבלופים לצרכי מיקוח, ודרך מיד על היבלות הכי כואבות להם בלי להניד עפעף.
במקום לבוא להתרפס בפני העולם הערבי ומנהיגיו השונים, ולהתחנן שיואילו בטובם להיכנס למשא ומתן, הוא פשוט הפנה להם את הגב. ועכשיו הם רודפים אחריו. עוד לא היה נשיא אמריקאי שבא לרמאללה וצעק על הראיס הפלסטיני בצורה כל כך בוטה כמו שעשה טראמפ, והאשים אותם בהזדמנות זו בהטעיה ותמיכה בטרור. והנה, זה עובד כמו קסם. מסתבר שכשמבינים את תרבות הבלוף והמסחרה הערבית, אפשר להוריד את התגרן בשוק הערבי מ-2000 ל-2 שקל.
השמאל הישראלי ועמו גם השמאל העולמי, התנהלו בשוק הערבי של המזרח התיכון בצורה ילדותית ונאיבית. התעקשו לקנות הבטחות בשק, וקיבלו חתולים שחורים למכביר. על כל ניצן של מילה מהצד הפלסטיני הם קפצו בהתלהבות להסתחבק ולעודד את זרזיף הויתור שהפלסטינים הסכימו לזרוק לעברם. ויתור שהגיע כמובן אחרי מלוא חפניים ויתורים, מחוות וצעדים מהפראייר השמאלי הנאור. מה שכמובן גרר בעקבותיו הבנה בצד הערבי, שאין צורך לוותר על כלום בשביל לקבל את מה שהם רוצים. עדיף רק להתעקש, כיון שכך התוצאות בסוף יהיו רק טובות יותר.
כעת, מי שמצליח להשיג ויתורים גדולים, ועוד להשיג אותם במהירות, זה דווקא איש העסקים הניו-יורקי חסר הרגישות. קרח לאסקמואים הוא לא מכר עדיין, אבל ויתורים של ערבים לפני משא ומתן, הוא קיבל גם קיבל. כעת, הם יכולים להתחיל לרדוף אחריו, הוא לא ממהר, וכנראה יסחט מהם עוד צעד ועוד צעד, תוך כדי שאיום הנורמליזציה ואיום העברת השגרירות לירושלים נמצא כל הזמן באוויר.
מדברים כעת על סיכוי להסכם, אך טועה מי שחושב שטראמפ ירוץ לקיים ועידות שלום. להיפך, הוא רק ימתין, ויאלץ את הצד השני להגיע לשולחן עם מקסימום קוצר רוח, וכך יוכל לשנות את התמונה באופן מהותי. כשהוא סוף סוף יסכים לכנס להם ועידת שלום הם יהיו מותשים כל כך שדברים ייראו כל כך שונה מאיך שהיה כאן בסיבובים הקודמים בעבר.
לפעמים בשביל דיל טוב, צריך פשוט להתחמק מלקדם את הדיל. כעת, הסיכוי לשלום נראה באמת גבוה מתמיד.
הצגת כל התגובות