על ההתלבטות הדרמטית של הימין הישראלי

כותב הטור (ללא קרדיט)

הימין הישראלי נמצא בימים אלה במחלוקת פנימית כבדה, עם משמעויות נרחבות לו, ולמפה הפוליטית בכלל. מדובר באחת המחלוקות הדרמטיות, אשר ישפיעו על הקמת הממשלה הקרובה, אבל גם הרבה לאחר מכן, בין שתי תפיסות עומק מאותו המחנה: הימין האידיאולוגי-פרגמטי והימין הפרגמטי-אידיאולוגי.

שתי עמדות, מדיסציפלינות שונות, עומדות על הפרק: עמדת בצלאל סמוטריץ' טוענת - הישענות בהקמת ממשלה על בסיס סיעת רע"מ, גם ברמה של הימנעות בהצבעה אחת, משמעותה בעתיד לבוא היא 'שבירת השוויון' האלקטורלי-דמוגרפי, בעקבות הפנמת הכוח של מפלגה ערבית משפיעה בכנסת.

כלומר, שהישענות על מפלגה ערבית, תביא למצב בו תוך כמה שנים כוחו האלקטורלי של המגזר הערבי בכנסת יגדל דרמטית, עד לרמה שאחוז ההצבעה שלו יגרום לאחוז ההצבעה של המפלגות היהודיות להיות 'חלש' יותר באופן שיסכן את השלטון הימני, ואולי אפילו את השלטון היהודי בישראל.

עמדת 'לא בצלאל' טוענת - רע"מ איננה הרשימה המשותפת, אך גם איננה שותפה קלאסית, אבל אם היא אינה דורשת דרישות מופרזות ותהיה מוכנה להפסיק לתמוך במחבלים, או לחילופין אף לצאת נגד תמיכה במחבלים, לטובת הצבעה אחת שתמנע ממשלה שבפועל תהיה בשליטה משמעותית/מלאה של השמאל, נבחר באלטרנטיבה ה'רעה פחות', כדי להימנע מאלטרנטיבה גרועה יותר.

בצלאל אומר, כי אם נגיד עכשיו כן, אולי נרוויח כאן ועכשיו אבל נשלם מחיר בלתי אפשרי בטווח הארוך; עמדת הימין הפרגמטי טוענת, כי האלטרנטיבה גרועה יותר, והנזק כעת כביכול לא כל-כך נורא ואפילו יש תועלות במהלך.

מדובר באירוע שמזקק לתוכו את השינוי שעבר על הימין הישראלי בשנים האחרונות, והפער בין תפיסות העולם - שהן לא בהכרח רחוקות, אלא בעיקר מתעדפות אחרת.

שני הקווים:
1. אידיאולוגי-פרגמטי.
2. פרגמטי-אידיאולוגי.

כל ימני רואה עצמו אידיאולוג.
כל ימני רואה עצמו פרגמטי.

בשנים האחרונות חלה בימין הבנה עמוקה עוד יותר, לכך שלפרגמטיות ישננו כוח קריטי במימוש האידיאולוגיה. בעבר ייתכן שבצלאל היה מוצא עצמו עם אחוז גבוה יותר של אהדה לגישתו. בכל זאת, בימין בהחלט מוצאים בה מן הצדק. אבל היום הימין מפוכח הרבה יותר. לא בהכרח אידיאולוגי פחות, אבל בוודאי פרגמטי יותר.

אפשר להניח שרוב משמעותי של הימין בישראל יעדיף ממשלה בראשות בנימין נתניהו, גם אם זה אומר שבצלאל ורע"מ תומכים מבחוץ, על אף אי הנוחות שבמהלך לכאורה - אל מול האלטרנטיבה של ממשלת שמאל כזאת או אחרת.

ככלל, 'הסכמי אברהם' ריככו במידה את הימין בישראל ביחסו כלפי האוכלוסייה הערבית, וייתכן שאף נפלו כמה חומות בכל מה שקשור לתפיסה בין ערבים ויהודים, ואולי דווקא בימין. ובכל זאת, רע"מ היא סיפור שונה.

בצלאל משוכנע, כך אני מאמין, שאפשר להביא את גדעון סער למגרש ולהימנע כך מהכנסת רע"מ לממשלה. אבל נכון לבחון את העניין הזה כאילו שאין אפשרות אחרת; כאילו שזה או ממשלה בראשות נתניהו בהימנעות רע"מ או ממשלה עם דומיננטיות/בשליטה של השמאל.

לטעמי, הימין היום פרגמטי יותר מבעבר. אולי אפילו פרגמטי מאי פעם.

• כותב הטור, נדב שטראוכלר, הינו יועץ אסטרטגי, ממשרד 'לניאדו-שטראוכלר תקשורת ואסטרטגיה'.