הנאום הדרמטי של השר דרעי רגע לפני אישור הסכם אוסלו

דרעי ורבין ז"ל (צילום: ארכיון לע"מ)

פרוטוקול ישיבת הממשלה ההיסטורית שאישרה את הסכמי אוסלו, השבוע לפני שלושים שנה לפי התאריך הלועזי, הותרו היום (שלישי) לפרסום בידי ארכיון המדינה.

עד היום היו הפרוטוקולים מהישיבה, שתמליליה מתפרסים על פני יותר משמונים עמודים, חסויים וסווגו כסודיים ביותר. גם כעת חלקו לא הותר לפרסום.

'כיכר השבת' עם נאומו של השר דרעי באותה ישיבה היסטורית.

הנאום המלא

האמת היא, שקשה לי מאוד לדבר. הייתי צריך כוחות מיוחדים כדי לבוא היום לישיבה. אני מקווה, שהחברים מבינים זאת. אני לא רוצה לפתח את הנושא. באתי לכאן מפני שכולם יודעים - ושמעון אמר זאת טוב מאוד, ונדמה לי, שגם ראש הממשלה - מה חשיבותו של השלום בעיני הרב עובדיה יוסף.

אצל ש"ס, להבדיל ממפלגות חרדיות אחרות, או גורמים אחרים, השלום הוא דבר די מרכזי. אולי, בנסיבות אחרות אין בזה דרמה גדולה, כפי שהשרים התבטאו כאן, אבל אני חושב, שבקרב הציבור שאותו אנו מייצגים, שהוא ציבור די ימני, שהיה רגיל להיות ימני, שארץ-ישראל, שכם, חברון ומקומות נוספים כאלה, בגלל ההיסטוריה והאתרים הקדושים שישנם שם, חשובים לו רגשית והקשר שלו אליהם במשך הרבה מאוד שנים, הוא עמוק ביותר, בנוסף לשטיפת המוח שעשו לו בכל השנים הללו - לציבור זה קשה מאוד לקבל זאת, בפרט כשהוא לא רואה לפניו סכנה בטחונית. אני לא הבנתי את נימוקי הבטחון, שאורה הזכירה.

אני מסכים אתך, שהבעיה הפלשתינאית הינה בעיה פוליטית קשה מאוד, אבל לא הבנתי מדוע היא מהווה סכנה בטחונית למדינת-ישראל. סכנה בטחונית מהווה סוריה ולא המדינה הפלשתינאית. אולי בגלל ההתנייה של מדינות ערב באשר לפלשתינאים, זו סכנה בטחונית, אבל אם לא קיימת ההתנייה הזאת, אני לא חושב, שהפלשתינאים מהווים סכנה בטחונית למדינת-ישראל.

הציבור שלנו וציבור די רחב אחר, גם אם הוא לא תומך במפלגתנו, כשהרב עובדיה יוסף בא עם כל כוחו המוסרי וההלכתי ומנמק - אתם הייתם עדים לנאום שהוא נשא לפני מספר שנים - ומסביר מבחינה הלכתית טהורה למה צריך ללכת לקראת שלום בנושא פיקוח נפש, אני חושב, שלדברים האלה יש השפעה רבה מאוד על הציבור. ציבור, שהדברים שאמרו חיים, יוסי ואחרים, לא רק שלא משפיעים עליהם, אלא להיפך, מקוממים אותם, כי הם רואים בכך ויתור. ההסכם הזה מתפרש בעיניהם, כאילו לפיו, אנו אורחים רצויים או לא רצויים בארץ-ישראל. בשבילם, יהודה, שומרון ועזה זו ארץ-ישראל.

זה לא משנה להם, האם זה שטח כבוש או לא. בשבילם, הארץ הזאת מובטחת להם מזה הרבה שנים, וההסכם הזה שנותן לנו אפשרות להמשיך ולהתגורר שם ולשמור על חיי אזרחינו, במקרה הטוב הם מרגישים, שאנו אמנם מאפשרים לאנשים לגור שם, אבל לא שחלקי ארץ אלה שייכים לנו, באמת.

הפן ההלכתי, כשהרב עובדיה יוסף אומר את הדברים, הוא חשוב ביותר מבחינתם. לכן באתי לכאן היום, למרות שקשה לי מאוד להתבטא.

מבחינתנו, כדי שנוכל לצאת בגדול ולהסביר למה יש פה פיקוח נפש, צריך להסביר איזו מידת פיקוח נפש מנענו כאן. אני אומר שאפשר להסביר. אפשר להסביר את האיום ומצב הלוחמה עם מדינות ערב. ברור, שההסכם הזה משפר אותו בצורה יוצאת מן הכלל. אני בטוח שאם ההסכם הזה יחתם, יהיו לכך השלכות על מדינות ערב האחרות. אני בטוח שזה גם ישפר את עמדתנו עם הסורים. אני מקבל את מה שיוסי אמר - אסור חלילה שיצא שאנו הזנחנו את הסורים, זה עלול לדרדר אותנו למצב גרוע חלילה, אבל בד-בבד לשפר את עמדתנו. יחד עם זאת, נצטרך לתת תשובות - האם כדי להכנס למצב כזה, כפי שאני מסביר אותו, אנו לא מכניסים למעלה מ100- אלף יהודים, או יותר, למצב של פיקוח נפש?

הרמטכ"ל וגם שרים אחרים לא התכחשו לעובדה, שאנו לא יודעים היום לתת תשובה לבטחונם של היהודים האלה. אני בטוח, שצה"ל והמשטרה, יעשו את הכל כדי להבטיח זאת, אבל השאלות נשארו פתוחות. אותם אנשים שגרים היום ביש"ע, רוצים תשובות. חוץ מהבעיה הרגשית שמוותרים על שטח, קיימת שם בעיה קיומית - מה עושים למען הילדים שנוסעים לבית-ספר? אין לכך תשובות. אני לא חושב שזה רציני לבוא ולומר להם - אנו מבטיחים לכם בטחון מלא. אנו יכולים להבטיח להשתדל לעשות את המקסימום. יש פה שאלה הלכתית טהורה - מה אנו עושים בענין?

לכן, אם זאת נקודת המבט - ואני לא יכול להתגאות בכך, שזו נקודת המבט היחידה שלי. אני לא במעלה כמו זו של הרב עובדיה יוסף, אשר מתייחס רק לצד התורני של הענין וזה מה שמנחה אותו. אני איש מהחברה ואני רואה גם מה שרואים פה חלק גדול מהשרים, לגבי הסיכוי שזה פותח לישראל במדינות העולם, לגבי האזור.

מנקודת מבט הלכתית, קשה לי מאוד להגדיר את ההסכם שמובא היום, כי לא הספקתי להתעמק עם הרב עובדיה יוסף ולהכנס לעובי הקורה. דיברתי אתו בקצרה מאוד, כי לא היה לנו היום מספיק זמן להתעסק בו. מבחינת הרב, זה הסכם שהוא תנאי כדי להגיע להסכם או לפתיחת סיכוי עם הפלשתינאים, אבל השאלות העיקריות מבחינתו, נשארו עדיין פתוחות. המבחן האמיתי יהיה במו"מ שהממשלה תנהל בעתיד ונדע מהן השאלות הפתוחות שעדיין אין להן תשובות, תוך שיתוף הגורמים הבטחוניים, בעיקר, כדי שיוכלו להניח את הגג למרות התנאים הקשים. אני אמרתי לרב מה שאמר הרמטכ"ל. למרות כל הקושי שהרמטכ"ל אמר שיש, כאשר שאלתי אותו: אז מה אתה מציע, האם בהסכם אוטונומיה אחר יש פתרונות יותר טובים - הרמטכ"ל אמר פה באופן ברור - שבכל הסכם אוטונומיה יש בעיות. וכך, אם רוצים לתת תשובה בטחונית - או שמפנים את כל הישובים (ולא אמרתי זאת בשם הרמטכ"ל חלילה, אלא זה מה שהבנתי) או שמשאירים את המצב כמות שהוא ולא תהיה תשובה בטחונית. גם היום המצב קשה.

ברור, שהרב כן רוצה שניתן סיכוי לשלום, אבל אני רוצה להדגיש, שהשאלות עדיין קיימות והן קשות - בעיקר של פיקוח נפש של חיי האזרחים הללו.

לכן, אני מציע שתי הצעות וקודם כל, לראש הממשלה - ואמרתי זאת מספר פעמים במהלך השנה האחרונה, כשדנו כאן בנושאים הקשורים ביהודה ושומרון - גם מי שלא מאמין או דוגל מבחינה אידיאולוגית בחשיבות השטח הזה, לא מבחינה בטחונית, אלא מבחינת האמונה בארץ-ישראל, ויש לו דעות פוליטיות אחרות - כאשר נגיע להסכם, כפי שאנו נמצאים בפתחו היום, אסור חלילה להפוך את האזרחים האלה לאזרחים סוג ב'. אסור להפוך אותם לנטל בטחוני, שהם ירגישו בזה. גם כך קשה להם מאוד עם מה שהם מרגישים. כאשר בשנה האחרונה ניחתה עליהם מכה אחר מכה, ולבסוף מגיעה המכה העיקרית, הם יכולים לומר, כי לממשלה הזאת אין אומץ לפנות אותם, אבל היא מתייחסת אליהם כאל אזרחים סוג ב', ושהלוואי היו מחליטים כולם, לעזוב את ישוביהם. קשה להסביר זאת לציבור הרחב.

לכן, מה שנעשה, נעשה. אני לא מדבר על העבר, אני מסתכל על העתיד. שלא יהיו חלילה הצהרות שהציבור הזה מהווה נטל בטחוני. היינו, מעצם המצאותם ביש"ע, הם מהווים את הבעיה הקשה של האוטונומיה - כשעומדת בפנינו שאלת השמירה על בטחונם, דבר שמחייב כמובן, תוספת תקציב ותוספת הערכות. אני בטוח שבעתיד יהיו דיונים בממשלה - כמה תוספת צריך לתת לצה"ל, כמה למשטרה, אילו קשיים יש במו"מ הזה. אך, אסור שחלילה תצא תחושה מהממשלה הזו, שהתושבים האלה מהווים נטל בטחוני, כי אז יהיה קשה מאוד להתמודד. גם מי שיסכים לתמוך בשלום אינו רוצה, שהאנשים ששומרים על ארץ-ישראל וגרים במקומות האלה, יחשבו לנטל על המדינה הזאת.

דבר שני - ואני אומר זאת לחברי ממר"צ, ברוח טובה. אני שמח שיוסי וגם שולה אמרו שהם מקבלים את ההערה. ברור שבשבילכם זה הישג. גם לאור מה שעברתם בשנה האחרונה, מול הציבור שאתם מייצגים, בשבילכם זה הישג גדול. סוף סוף הצדקתם את הישארותכם בממשלה. אבל אתם יודעים, ששלום לא עושים רק בין שני צדדים, צריך שגם העם יהיה אתך. כשהציבור חושב שזה נצחון של מר"צ והצדקת דרכה הפוליטית עד היום, אז אולי באמת אנשי מר"צ מרוצים, כי הם חושבים שההנהגה שלהם הובילה לדבר הזה, אבל חלק מציבור חשוב לא פחות, שאתם מעונינים שיהיה שותף למהלך הזה, אתם בעצם מרחיקים אותו. הרי כל הנושא עדיין לא ניתן לעיכול. זה לא דומה לביקורו של סאדאת בירושלים, כשהאויב הכי גדול שלנו מגיע ולמרות הנאום הקשה שלו, הוא בא וישב בכנסת ישראל. פה עדיין לא רואים שום דבר. ערפאת הוא נעלם. המשלחת הפלשתינאית לא ברורה. לא יודעים מה יהיה בשבוע הבא. בינתיים, הכל אלו דברים עלומים, עם הרבה חששות. עדיין, פסיכולוגית, הציבור לא עיכל שהולכים לתהליך שלום. בינתיים יש רק ויתורים שלנו, והימין מנצל זאת בצורה חזקה מאוד. אסור שיהיה מצב חלילה, שיראה, שבאמת הממשלה, מרוב לחץ, קיבלה את הדרך הזאת. לכן לטובת הנושא שאתם מאמינים בו, צריך ללכת על קונצנזוס.

אין זו בושה לומר - הלכנו ויישמנו את הסכם קמפ-דיוויד של בגין. אין זו בושה להגיד, כי נשמור על בטחון האזרחים. למרות חילוקי הדעות, הם אזרחים סוג א' ואנו נשמור עליהם ולא נפקיר אותם. זה לא הסדר קבע, זה לא מבוא למדינה פלשתינאית.

תתאפקו! איזה הוא גיבור, הכובש את יצרו. לאור הדברים הללו ולאור זאת שהרב רואה את עיקר העבודה של הממשלה בהמשך המו"מ הזה, וממובנים שאני לא רוצה להרחיב בהם, כדי לא לקלקל חלילה את הטעם ולהוריד את הדיון לרמה יותר נמוכה, איני יכול להצביע בעד ההסכם. זה לא אומר שאין לי דעה בענין, אלא שבנסיבות שנוצרו, אנו נמנע, לא בגלל שאנו נגד ההסכם, אלא בגלל שלא נוכל לקחת חלק באחריות הקולקטיבית לגבי המשך המו"מ וההשגחה שאכן הדברים שאנו חוששים מהם, ייושמו על הצד הטוב ביותר.