פתיח:
הם ישבו מולי. האשה שפכה את מר ליבה. סיפרה עד כמה קשה לה לשלב את העבודה בחוץ עם חובות הבית מבפנים, ועד כמה קשה לה תחושת חוסר ההספק בו היא מצויה תמיד. בדמעות היא ישבה וסיפרה וסיפרה... הבטתי בבעל, ושאלתי אותו איך הוא מרגיש בעקבות דבריה ודמעותיה של אשתו. הוא הביט בי ואמר: ''גם לי קשה''.
שלוש מילים אלו יכולות להביע כל כך הרבה: הבנה, אמפתיה והזדהות כאומר ללא מילים: אני מבין את הקושי שלך, אני מזדהה איתו, גם לי קשה. אני איתך. ומצד שני, מילים אלו גם יכולים להביע אטימות: 'גם לי קשה, אז מה!? אז אני מתלונן? אני ממשיך הלאה!
לא פעם קשה לנו להבין את הקושי של בן או בת הזוג שלנו. אדם קרוב אצל עצמו, והוא תמיד רואה את הזולת מהמקום של עצמו. אם לי זה לא קשה, גם לה זה לא קשה. אם אני מסתדרת, גם הוא מסתדר. ומתוך כך אנו גם מתקשים לראות או לחוש את הכאב של השני.
תחושת ה'ביחד'
תארו לעצמכם בעל שנותן לאשתו מבחינה חומרית את כל מה שליבה חפץ. היא יכולה לצאת לקניות כמה שבא לה, לטייל, לשפץ ככל העולה על רוחה, אך בקשר ביניהם הוא תמיד 'עסוק'. אנו יכולים להסיק באיזה תסכול מתמשך חיה האישה הזו בחייה הזוגיים. גם אם כל בקשה שלה תיענה, היא עדיין תחוש מידה של תסכול. הגמרא כותבת (כתובות דף סב): ''טוב לאשה בקב ותפלות מאשר בעשרה קבין ופרישות''. מסביר שם רש''י, שאשה מעדיפה להיות עם בעלה מאשר להתעשר.
במקום אחר, הגמרא מבהירה שגם לבעל יש צורך ביחס מאשתו. הגמרא (יבמות דף סג) שואלת - מהי אישה רעה? ורבא אומר – ''מקשטא ליה תכא ומהדרא ליה גבא'' – היינו: עורכת לו שולחן, אך מפנה לו את גבה. מסביר רש''י: 'שלא לאכול עמו, ומצערתו'. היינו, היא מכינה לו אוכל, ועורכת לו שולחן, אך ברגע שמתיישב היא מפנה לו את גבה. הצורך ביחס רגשי, בהרגשה של הערכה ואהבה נכון לשני הצדדים. אם אין מענה רגשי בקשר, החיסרון גדול, גם אם הצרכים הפיזיים מקבלים מענה.
ואכן, לפעמים קל לנו לתת את המענה המעשי זה לזו, מאשר לתת את המענה הרגשי של ה'ביחד'. לתת פתרונות טכניים במקום תמיכה רגשית והבנה. אך קשר נפשי אמיתי הוא קשר שונה מכל קשר אחר שאנו מכירים בכך שביסודו אינו פונקציונאלי וטכני, אלא קשר עם בסיס רגשי עמוק. בניית קשר כזה מהווה לנו אתגר.
נקודות להכוונה לבניין קשר זוגי משמעותי:
המדרש (שיר השירים רבה פרשה א ד"ה ב) מספר מעשה באשה אחת בְּצַיְדַן ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. באו לפני רבי שמעון בר יוחאי. ביקשו להתגרש זה מזו. אמר להם: "חייכם! כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה." הלכו בדרכיו ועשו לעצמם יום-טוב ועשו סעודה גדולה, וְשִׁכַּרְתּוֹ יותר מדאי. כיון שנתישבה דעתו עליו אמר לה: "בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית, טלי אותו ולכי לבית אביך." מה עשתה היא? לאחר שישן רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם: "שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא."
בחצי הלילה – ננער משנתו. כיון שפג יינו, אמר לה: "בתי, היכן אני נתון?" אמרה ליה: "בבית אבא."
אמר לה: "מה לי בבית אביך?"
אמרה ליה: "ולא כך אמרת לי בערב: 'כל חפץ טוב שיש בביתי, טלי אותו ולכי לבית אביך' – אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך!"
הלכו להם אצל רבי שמעון בר יוחאי, ועמד להתפלל עליהם, ונפקדו.
ויש לשאול על המדרש – מה ראה רשב''י לעזור להם להתגרש? ומה השתנה בסוף כשהתפלל?
מסתבר שהזוג הזה, במידה מסויימת משקף גם אותנו. יש כאן זוג שאינו מצליח לפתח קשר. הם חיים ביחד, אך לא מצליחים להביא פירות לעולם. ככל הנראה, עולמם הרגשי דל, והם לא מעלים על דעתם שיש לעשות שינוי כלשהו בחייהם הזוגיים. גם כשהם הולכים אל רשב''י, זה על מנת להתגרש. אך רשב''י כנראה מזהה שיש בזוג הזה משהו חיובי. יש כאן קשר של אמת שהם טרם הצליחו לבנות. המדרש מתאר את זה דרך החגיגה שהם עשו. היכולת שלהם לחגוג מעידה על כך שיש ביניהם קרבה וחיבה, והרצון לגירושין נובע ממקום חיצוני.
ובאמת, בנקודת זמן זו הם מתחילים לפעול. ודווקא כאן מתחילה הישועה.
אקטיביות: האשה נעשית אקטיבית – ''ושכרתו יותר מדאי''. זה מעורר אצלו משהו, ואז גם הסוד יוצא ממנו, והמדרש מספר - ''כיון שנתיישבה דעתו'' – משמע, דווקא השכרות גרמה ליישוב הדעת, הוא מתחיל לדבר אליה אחרת. הוא קורא לה ''בתי'', שם המבטא חיבה. ניתן ללמוד מכאן כמה חשובים הם שמות החיבה בתוך הקשר הזוגי.
ברגע שמשהו מתחיל להשתנות בדיבור, יש גם צורך להעניק. ואז הוא אומר לה שתיטול כל חפץ שהיא רוצה. יש כאן דינמיקה של קשר - האקטיביות שלה (שכרתו יותר מדי), שם חיבה (=הבעה של רגש מצידו), התעוררות הרצון שלו לתת - גורמים גם אצלה המשך שינוי. קודם היא השקתה אותו, עכשיו היא מובילה אותו לבית אביה.
האקטיביות מטה את הכף לכיוון חדש. לא פעם, כל אחד מתבצר בעמדתו האישית וממלמל/ת לעצמו/ה: היא/הוא לא עושה, היא/הוא לא רומז/ה, הוא/היא עייפ/ה. כל צד מעדיף לנקוט בעמדה פאסיבית במקום לקחת יוזמה לריענון הזוגיות. אך המדרש מלמד אותנו, כמה חשוב לקום ולעשות מעשה ולקחת יוזמה.
שותפות ללא זוגיות: הזוג היה נשוי 10 שנים לפני שהגיע לרבי שמעון. ומה היה בעשר השנים הראשונות? לכאורה, היה בסדר. אצל זוגות רבים לכאורה הכל בסדר, אבל מצד שני, פעמים רבות אין שום דבר שנותן אנרגיה לקשר, וכך הוא מתחיל להיסדק. לעיתים ההתעסקות עם הילדים, צרכי הבית, הפרנסה ושטף חיי היומיום גורמים לנו להזניח את הקשר, ולראותו כמובן מאליו. כך נוצר ריחוק ותהליך של היפרדות רגשית. על מנת למנוע את התהליך ההרסני הזה, בני זוג צריכים לנקוט יוזמה כדי לתחזק את הקשר, ליזום מפגש, לפתח שיח, לחשוב ולבצע פעולות שגורמות לקרבה. במשך הזמן צריך על אחד לשאול את עצמי – האם אני יזמתי מפגש? האם אני הצעתי ישיבה משותפת על כוס קפה?
הבעה רגשית: מה היה צריך לקרות כדי שהאשה תגיד לבעלה "אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך". ולו המשפט הזה היה נאמר קודם, האם הם היו מגיעים בבקשה להתגרש לרבי שמעון? עד כמה אנו יודעים להביע בדיבור את מה שאנו חשים זה כלפי זו? האם אנו מבינים את החשיבות של לומר בפה ולא רק לחשוב בלב? האם אנו יודעים לשתף אחד את השני במה שאנו מרגישים, חווים, רוצים? אם נפגענו – אנחנו יודעים לומר זאת? אם שמחנו – האם אנחנו יודעים לפרגן לשני?
חישבו לרגע מה אתם באמת חושבים על בן הזוג שלכם, עד כמה הוא חשוב בחייכם, וכיצד היו נראים חייכם בלעדיו. ועכשיו חשבו מתי היתה הפעם האחרונה שאמרתם לו את זה?
הרגילו את עצמכם לדבר על רגשותיכם ולבטא אותם. לעיתים נדרש להגיע לרגע של משבר כדי שהלב ייפתח. ואכן, הזוג הזה העדיף להתגרש מאשר להיכנס למשבר. לא פעם זוגות חיים בידיעה שהחיים שלהם לא פשוטים מבחינה זוגית, אבל הם לא מוכנים לעשות צעדים ממשיים כדי לשנות אותם. טיפול זוגי או הדרכה זוגית, יוכלו לפתוח את המקומות החסרים או החסומים.
לסיכום:
יסוד הקשר הזוגי הוא ה''ביחד''. היכולת להיות שם אחד בשביל השני. ''כי היא חברתך ואשת בריתך'' (מלאכי ב יד) - להיות חברים, לבלות, ליהנות, לצאת, לזכור שאנחנו גם נשואים וגם חברים טובים. מעבר לשותפות בבניין הבית, למצוא את המקומות של הזוגיות ולתחזק אותם. לקחת יוזמה, לחפש את המקומות בהם טוב וכיף לכם ביחד כזוג. להביע הערכה, וגם לדעת להביע מורכבות או פגיעות. אפשר לשתף אחד את השני - מה עושה לנו טוב, מה לא נעים לנו, ואם משהו מציק או אם רוצים משהו, לדעת להביע אותו.
ככל שנהיה יותר קשובים לקשיים של השני, וככל שנדע גם להביע את הצרכים הרגשיים שלנו, כך נוכל להיות שם אחד בשביל השני. כשהיא אומרת ''קשה לי'', ראוי שיגיב באמפתיה לקושי שהיא חווה ויהיה שם לצידה. ואם קשה גם לו, בהזדמנות אחרת, ישב וישיח בפניה את תחושותיו.
ככל שבני זוג ישתדלו ליישם את הנקודות האלו, כך בע''ה גם הקשר ביניהם יתחזק, ואז ראויים הם לכל נס.
הכותב: שי יהודאי, עו''ס קליני (M.sw) חבר 'אגודת היועצים והמטפלים במשפחה', מטפל במרכז 'מטיבת"א'