לעיתים אנשים מאמינים כי הגירושין הם הפתרון היחידי במצב בו בני הזוג אינם מצליחים לגבור על חילוקי הדעות והקשיים שנערמו וממשיכים להיערם בדרכם המשותפת. יש שיגידו "אז מה עדיף, שנישאר נשואים תוך סבל רב?" ואני אומרת לא ולא – לא לגירושין, אך גם לא לסבל! אז מה עוד אפשר לעשות אתם שואלים?!
"אין לנו עוד תקנה, אנחנו פשוט לא מסתדרים ואין שום פתרון נראה לעין באופק.... אנחנו רוצים להתגרש ולהפסיק את הסבל הרב בו אנו וילדינו שרויים נוכח המריבות הקולניות והאינסופיות. כבר ניסינו הכל אך דבר לא עזר!". כאשר ניסיתי לברר למה התכוונה מכרתי שזה עתה אמרה שהיא ובעלה ניסו "הכל" אך לשווא, שאלתיה האם אי פעם ניסו לקבל הכוונה זוגית. לא הופתעתי מהתשובה השכיחה ביותר שכל מטפל זוגי בציבור יראי השם נתקל בה עשרות, מאות או אלפי פעמים במהלך חייו.
"תראי, מה זה הכוונה ... הלכנו לרב, דיברנו איתו ושאלנו לעצתו אך זה כלל לא עזר. ניסינו לדבר גם עם רב אחר אבל גם זה לא עזר. אפילו עירבנו את ההורים והמשפחה וזה רק עשה עוד יותר גרוע. אף אחד לא הצליח לעזור לנו". "לאיש מקצוע הלכתם?" אני ממשיכה לחדד את שאלתי. "מה כאילו בתשלום והכל?" .... הסברתי לגברת המתוסכלת שלפניי שאינני שואלת האם הלכו לעשות שאלת רב בעניינם או לקבל תרופת סבתא מהדודה "המבינה עניין" אלא לעבור תהליך של הדרכה זוגית על ידי איש מקצוע שלמד והשכיל במיוחד למטרה ספציפית זו, שאם לא כן טעויות נעשות למכביר עד כי לעיתים את הנעשה אין להשיב והזוג שנדמה היה לו שכבר ניסה "הכל", גם לקבל עצה (אף אם גורם זה איננו מוסמך לטיפול ספציפי בבעיות זוגיות), מתייאש אף יותר כי כל העצות שניסה לדלות (גם מהדודה, מהסבתא, מהחברה או מהאח) לא נתנו מענה לפתרון בעיותיו.
אחת הסיבות המשמעותיות שמביאות לגירושין היא שפעמים אינספור, כאשר מקבלים בני הזוג הצעה לגשת לטיפול זוגי, נשמעת אמירה כגון "לה יש בעיות אז למה אני צריך ללכת? שתלך היא לקבל טיפול" או "אני חושבת שאני בסדר גמור. לי בכלל אין בעיות, לו יש בעיות שלו עם עצמו אז בשביל מה אני צריכה את זה?". במשפטים מעין אלו כבר מוציאים עצמם אומרי המשפט מחוץ לחיי הנישואין שכן כאשר לאחד יש בעיה, באופן אוטומטי הופכת היא לבעיית בן זוגו. הסיבה לכך היא שכאשר לאחד מציק ומפריע דבר מה במערכת המתנהלת בבית בכלל וביחסי הזוגיות בפרט, הוא הופך למתוסכל יותר ויותר ככל שהבעיה נותרת ללא מענה רלוונטי הולם.
את התסכולים מוציא הוא בדרכים שונות אשר בוודאות פוגעות גם באחר מעצם היותו מחובר ונשוי לבעל הבעיה. כאשר אני מדברת על "בעיה" אין כוונתי לדברים גדולים אשר ברומו של עולם אלא דווקא לבעיות הקטנטנות והיומיומיות אשר הופכות עם הזמן, מבלי שקיבלו התייחסות ופתרון, לבעיות עימן צועדים אל בתי הדין הרבניים הפזורים ברחבי הארץ.
לדעת לקחת אחריות
הבעיה האמיתית היא לא שישנם קשיים בחיי הנישואין, כי ל-כ-ו-ל-ם יש! שהרי "אין כתובה ללא קטטה" כלומר כבר מלכתחילה מלמדים אותנו חז"ל שחיכוכים קיימים תמיד ובכל בית ואין זה נכון לצפות לחיים טובים ושלווים מבלי לעמול רבות בכדי להופכם לכאלה.
כאשר בוחר אדם להתחייב בברית הנישואין אזי רק מתחילה עבודתו ותיקונו. כל אדם אמור להיות אחראי לתקן עצמו ולא האחר, לברר היכן הוא טועה ולא היכן בן הזוג שוגה, שכן את דבשת האחר אנו רואים ללא כל בעיה אך כאשר נוגע הדבר לבעיותינו אנו, הופכים אנו לסנגורים מהוללים בעד עצמנו ונותנים את כל התירוצים שבעולם לכך שאנו "בסדר" ושהאחר בוודאי לא. כאן המקום לומר שאין צודק ואין טועה, אין מנצח ואין מנוצח, יש רק מפסידים משום שכאשר בני הזוג לא מחפשים את טובת האחר, עימו בחרו לחלוק את חייהם, הם עצמם נכנסים למערבולת של טעויות ואי הבנות שעד מהרה הופכת לכדור שלג שמתגלגל ומתגלגל ומחריב עימו כל חלקה טובה.
עוד אומר כי רבים מהזוגות פשוט מתביישים להודות שהם, כן הם, בעלי המעמד (בין אם מעמד ציבורי אמיתי או מעמד מדומיין שכולו גאווה), זקוקים לעזרה ועל כן מוכנים הם שביתם ייחרב ומלבד שלא יפנו לקבלת העזרה לה הם זקוקים נואשות, דווקא מאדם זר ("הוא לא מכיר אותי ויגיד לי מה לעשות??" נשמעת הטענה). אם כן הרשו לי לומר שמי שאיננו מוכן להשפיל גאוותו ולגשת לטיפול זוגי, אף אם מאמין הוא שבכלל לשני יש בעיה ועליו לטפל בענייניו לבדו, מכניס עצמו לבור ממנו לא יוכל לצאת אלא במבצע חילוץ, כנאמר "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".
אדם פשוט לא מסוגל לראות את בעיותיו הוא כי אם בסיוע גורם אובייקטיבי חיצוני (ונא הפסיקו לערב בני משפחה וחברים משום שזה רק הורס יותר). כל אופציה אחרת של ניסיון "לפתור את העניינים לבד" (איך? עם אילו כלים? מה ישתנה הלילה הזה מכל הלילות?) יגזור על הבית חורבן. יתרה מכך, אדם המוכן לקחת אחריות ולקבל עזרה, לא רק שאין לו בעבור מה להתבייש בכך אלא שהדבר אף הופכו לגיבור הכובש את יצרו (הגאווה הסרוחה הבוערת כאש מכלה), הוא הגיבור האמיתי, מה גם שאנו קרויים יהודים על שם יהודה שידע להודות על התקלות שפקדו אותו ולקחת עליהן אחריות, זוהי מהותינו.
יהודים יקרים, זיכרו שעליכם מוטלת האחריות לבנות בית מקדש קטן בו תשרה שכינה קדושה וכפי שנהגו לעבוד בבית המקדש על פי הוראות מדוייקות, עליכם מוטלת האחריות לנהוג אף אתם בביתכם, הוא מקדש מעט, בהתאם להוראות מדוייקות אותן יכול לתת מי שהוסמך לכך, קרי יועץ נישואין עם קבלות, ולא בשרירות ליבכם. עוד חשוב להבין כי ספרים אינם מספיקים! זאת משום שלו נשאל שני אנשים שקראו את אותו הספר מה הבינו מהכתוב, ניווכח לשמוע שתי פרשנויות שונות לאותו הספר ממש!
זה בידיים שלכם
ולסיום אביא את המשל הבא: ילד צעיר מגיע אל אדם זקן וחכם ופרפר בידו, שואל הילד את הזקן "הפרפר שבידי, האם חי הוא או מת?" משיב הזקן "בידך הדבר – אם אומר שהוא חי, תכווץ אגרופך וימות הוא, אם אומר שהוא מת, תשחררו חי מידך ואם כן, החיים והמוות בידך".
המשל מובן והנמשל – בידיכם להחיות את ביתכם ובידכם להחריבו, אנא עשו בחירות חכמות וזיכרו שמי שבאמת נאמן לביתו, לבוראו ולתיקון מידותיו יודע שאין כבוד ואין שפלות כי השם מגביה שפלים והשם משפיל גאים, עשו את המוטל עליכם, גשו לקבל הדרכה לחיי הנישואין אף אם אין לכם בעיות "גדולות" שכן ככל שתטפלו בבעיות כאשר בעודן קטנות, כך יגדלו סיכוייכם לעבודה קלה ומהירה יותר בסופה גן עדן עלי אדמות, אך גם אם כבר הגעתם למצב "בלתי נסבל" תמיד עשויה להיות תקנה אם תחפשונה ככסף וכמטמונים! שכן לא סתם שמכם אלוקיכם יחדיו תחת חופה וקידושין.
עשו עבודה משותפת עם הכוונה מקצועית (בקשו המלצות על איש המקצוע) והשם יצרף מחשבתכם ורצונכם למעשה ושכינה תשרה בביתכם. אז זיכרו שהגירושין נועדו אך ורק למצב בו באמת כלו כל הקיצין ואין כל ברירה אחרת וגם זה לאחר שניסיתם טיפול כנה ואינטנסיבי על ידי טובי אנשי המקצוע. פשוט אל תוותרו לפני שבאמת ניסיתם "הכל" כי לא רק חיי עצמכם תלויים בכך כי אם גם חיי ילדיכם הרכים הנותרים שבורים ורצוצים מפירוק ביתם. אז קחו אחריות, הילחמו ואל תוותרו והשם ישלח הישועה באמצעות השליח הנאמן. "לא יגעת ומצאת...אל תאמין. יגעת ומצאת תאמין"
ניתן להעלות שו"ת בפורום של חגית אמאייב באתר "בשניים ויותר", לברר על שיטת הטיפול הזוגי הייחודי לפתרון בעיות תקשורת בבית ולהזמין סדנאות, הרצאות וטיפול זוגי דרך האתר. www.b-two.co.il
הצגת כל התגובות