מקבץ של אוהלים אפורים שכאילו נפל משום מקום על שטחי ענק של שדות ירוקים ופסטורליים, ובתוכם יושבים אנשים שדרגות בכירות על כתפיהם ואחריות רבה על גבם. חלקם אנשי צבא קבע וחלקם אנשי מילואים שנטשו את עבודתם ואת שגרת חייהם ובאו להילחם. מרכז העצבים הוא החמ"ל, חדר המלחמה, של החטיבה. מכאן מנהלים את הלחימה העיקשת בעזה.
החמ"ל הוא אוהל גדול ובתוכו מחשבים, על קירותיו הוצבו קורות ועליהן נתלו צגי מחשב ענקיים, המקרינים כל העת את פני השטח ואת המפות. על שולחנות פיקניק עם חוסר יציבות בולט, כיוון שהם עומדים על חול, יושבים מפקדים ומביטים בתמונות המשודרות להם על מסך המחשב. הם עוקבים אחרי כל תנועה. כל מנהרה שמתגלית, כל מעצר חשוד. מכאן מנהלים את המלחמה. זהו חדר הפיקוד של מי שעמד למעשה בראש המלחמה בתוך עזה, אל"מ עופר וינטר, קצין מזן חדש שלא רק שאינו בוש לא בכיפתו ולא באמונתו, אלא עושה בהן שימוש נרחב ובולט בעבודתו הצבאית.
במהלך הדברים ל'משפחה', סיכם אל"מ וינטר את הלחימה: "יש רושם בציבור כאילו יש יותר הרוגים ופחות הישגים. זה לא נכון, ממש לא נכון. הלחימה אינה קשה, היא פחות קשה ממה שציפינו. נכון, החמאס הוא אויב מתוחכם ואכזר, אבל בחסדי שמים אנחנו מתוחכמים יותר".
עוד צוטט בכתבה: "מה שמנחה אותי, בפיקוד בכלל ובמבצע הזה בפרט, הם שני עקרונות: לא חוזרים בלי לבצע, ועושים הכל כדי לחזור לשלום. על פי הגמרא צריך לומר לחזור 'לשלום' ולא 'בשלום', וכך גם כתבתי באיגרת שלי לחיילים".
ה'קבלה' של המח"ט
מפעם לפעם מגיח עופר וינטר משדה הקרב אל בתיהם של גדולי תורה בבני ברק ובירושלים, שעמם הוא עומד בקשר הדוק. הוא מעדכן אותם בנעשה והוא אינו מסתיר זאת. "בראשית המבצע פניתי לראשי ישיבות ולמקובלים ביניהם לרב הצדיק רבי יעקב עדס, וביקשתי מהם להתפלל להצלחת המבצע ולהצלחת חיילינו בקרב. הם הבטיחו לעשות זאת וביקשו ממני לקבל על עצמי משהו - עוד מצווה, עוד הידור. החלטתי לקבל עלי להתפלל שחרית בכוונה יתרה.
צפו: בשיירה משוריינת של גבעתי בלב עזה (צילום: יואב זיתון - ynet)
"אנחנו במצב לחימה, של לילות ללא שינה, ולעתים תפילת שחרית היא אחרי לילה בלי שינה. זה קשה מאוד, אבל אני יודע שזה בשביל החיילים, ואני משתדל לשמור את זה, להאריך בתפילה ולהתכוון יותר", מספר וינטר.
למפקד חטיבת גבעתי אין ספק שאבדות חטיבת גבעתי היו פחות כבדות, בשל תפילות אלה שהעתירו גדולי הדור על חייליו, ויש לו גם מסר ברור: "דווקא בעת של מלחמה, שבה הרצון להצטרף לכוחות הלוחמים הוא עז, צריכים לחזור ולהדגיש שמה שהכי נדרש לעם ישראל זה שבני התורה ישבו וילמדו תורה ביתר עוצמה ועוז. לימוד התורה מגן על עם ישראל יותר מכל דבר אחר. מי שיכול לשבת וללמוד - זאת חובתו".
רוח הלוחמים שונה הפעם?
"החיילים לוחמים כאריות", משבח אל"מ וינטר את חייליו, "רוחם איתנה, והם מאמינים בצדקת הדרך. הם יודעים מה הם עושים. הם יודעים כי הם מגִנים על עם ישראל והם לא מתבלבלים. אני מסתובב בין החיילים ומתמלא בעוז ותעצומות. אשרי העם שאלו הם בניו המוכנים למסור את נפשם ממש על העם והארץ. סגולת ישראל מתגלית בכל חייל וחייל ובכל בן לעם ישראל".
סערת המכתב: 'מי שתקף אותי - מעולם לא ראה נשק'
עושה רושם כי במטכ"ל לא התרגשו מההתקפה על עופר וינטר בשל 'המכתב הדתי' שמעולם לא נראה במחוזותינו קודם לכן. בראיון שערכו עמו עורך 'משפחה' והפרשן הצבאי של העיתון, אליעזר שולמן, יחד עם כתב השטח וסגן העורך אהרן גרנות, אל"מ וינטר משיב לראשונה לתוקפיו: "מי שתקף אותי בגין המכתב ראה כנראה כלי נשק רק בתמונות, לא היה בחיים שלו בקרב ואינו יודע מהי רוח לחימה.
"לפני יציאה לקרב אני מקריא לפני חייליי את דברי כהן משוח המלחמה - 'שמע ישראל אתם יוצאים היום למלחמה' וכו'. אין אחד מהם, ואפילו החילונים ביותר, שאינם אומרים בכוונה עצומה את התפילה לפני יציאה לקרב. במלחמה, כשהחיילים יודעים שהם עשויים למסור את הדבר הכי יקר להם, את חייהם, הם מתחברים לאמת שלהם. כשאדם בסכנת חיים, הוא מתחבר לאמת הפנימית הכי עמוקה שלו, וכשזה קורה, גם הכופר הכי גדול פוגש את אלוקים. זאת הסיבה שבמלחמה כולם מאמינים, חוץ מזה שרואים כל כך הרבה נסים, שקשה מאוד לא להאמין".
הראיון המלא מתפרסם בחדשות 'משפחה'
הצגת כל התגובות