"אני לא נלחם לבד, דוד המלך איתי" | סיור עם מפקדים בדרום הבוער

חיילים מתצפתים מבתים לעבר הגבול (צילום: דובר צה"ל)

"השטח באווירת מלחמה", זהו אחד המשפטים השגורים בפי הכתבים השונים המסיירים בזירות הקרב השונות, אך אחרי הטבח הנורא שפתח את מלחמת "חרבות ברזל", משפט זה מתחוור לעומת המראות שנגלות לפנינו בדרום, סמוך לגבול עם עזה. כאן, אווירת המלחמה מורגשת היטב. האף מתקשה לנשום את הריחות והלב ממאן להכיל את המראות הקשים.

>> למגזין המלא - כנסו

הכאוס האמיתי נגמר. לו ייתקלו כוחותינו בחבלים, חלילה, יהיו אלו בודדים שהסתתרו עד כעת. רובם, כבר חוסלו או נשבו בידי כוחותינו. כעת, לאחר הרגיעה היחסית, אנו מתלווים לסיור קצר עם מפקדי פלוגות שהיו שם בזמן אמת והצילו חיי אדם עד כמה שידיהם הייתה משגת.

מבצרים הגנה

אנו מתלווים אל רס"ן יואל אמיתי מפקד פלוגת מילואים גדוד 53, מחטיבה 188.

יואל בן 31, גר בקיבוץ יקום והוא מ"פ במילואים. המלחמה תפסה אותו בבית. כמי שהבין את גדול השעה, מיהר יואל להתקשר למג"ד שלו שאמר לו שהוא בודק מה קורה ומיד חוזר אליו.

אחרי עשרים דקות אמר לו המג"ד לאסוף את חברי הפלוגה ולצאת לדרך, דרומה.

"יצאנו דרומה והגענו לצאלים", משחזר יואל את הרגעים הראשונים בהם עבר בחדות מהשגרה לחירום, "שם היו מרוכזים כל הטנקים של הגדוד. כל צוות שהגיע, הרכיב טנק, חימש אותו בכל מה שהיה צריך ויצא לדרך.

"התקדמנו לכיוון הישובים. בדרך לישובים נתנו לנו פקודות. שני טנקים לכאן, שניים לשם. כל טנק קיבל משימת הגנה, בלימה בישובים השונים שיהווה כוח עזר שמצטרף לכוחות שחוו את התופת".

מה התחושות ברגעים הללו?

"קשות מאוד", יואל כנה, "בעיקר מחשבות של להגן על הבית. אין זמן ליותר מדי מחשבות. מרגע קבלת הפקודה, הייתי עסוק באנשים שלי, בלהעביר להם את המסרים של איך להגיב בזריזות ועד כמה אנחנו האנשים הנכונים לזה ונחושים להצליח במשימה".

יואל וצוותו היו מהטנקים הראשונים להגיב בכדי להגן על חיי האזרחים והחיילים. הם הגיעו לישוב בארי, בו התרחש טבח שכמותו טרם נראה בארץ.

"עד שאתה לא רואה בעיניים אתה לא מבין את גודל האירוע", הוא מספר. "היינו עסוקים בלהציל מה שאפשר. בנקודת הזמן שאני הגעתי כבר היו המון כוחות ואזרחים ואנחנו הצטרפנו להגן עליהם. נסענו עם הטנקים על כביש הישוב והתחברנו למשימה שלהם".

"כל זה לקח לנו יומיים", ממשיך יואל לתאר, "כוחותינו נכנסו בית בית בכל אחד מהישובים, וסרקו לוודא שאין בני ערובה. כאשר נתקלו במחבלים, ירו בהם".

יואל מסביר מה היה תפקידם עם הטנק: "על מנת שהכוחות יוכלו לנוע מבית לבית מבלי שיירו עליהם דאגנו לעשות מיסוך על ידי הטנק בסביבת הבית. פיזרנו עשן לרוב וככה הלוחמים יכלו לעבור בשלום בין בתי הישוב. כמו כן, שימשנו להם כקיר ברזל על מנת שיוכלו לנוע ממקום למקום".

אתה עצמך הרגת מחבלים?

"אני יודע שהטנק שלנו סייע להרג של שלושה עד שומנה מחבלים שהיו בשטח".

דוד המלך איתנו

איך הייתה הנסיעה לכאן?

"כבר בנסיעה ראינו מראות קשים מאוד", מתאר יואל את הזוועות שאת חלקם אנחנו מתקשים לפרט. "טנקים מפורקים, מכוניות שרופות ועוד. מדובר במראות מזעזעים", שח יואל.

זה לא שורט?

"באופן פשטני זה נקרא רגשות מעורבים", עונה יואל, "ראינו מראות מזעזעים שאף אחד מאיתנו לא חשב שהוא יראה. מצד שני, התפקיד שלנו במסגרת ארץ ישראל היא להיות חיילי שריון המוכנים לכל תרחיש. שמסתכלים על זה ככה, יש את הכוחות להתמודד עם זה".

יואל ממשיך: "ייאמר לזכות האנשים שלי, כי אני קטונתי להגיד על עצמי, שהם נכנסו לזה מאפס למאה ועשו זאת בגבורה ובנחישות".

תוכל לתאר לנו את 'רוח הקרב' של הלוחמים?

"זה עמוק יותר מ"רוח קרב". מה שהתושבים והחיילים - ובכלל כולם שם - התמודדו אתו לפני שהכוחות הספיקו להגיע אליהם, זו היתה לוחמה ברברית של חלאות אדם, שטבחו באנשים. לאחר מכן, כשאתה מגיע אתה מבין מה עליך לעשות. אתה הכי חדור בעולם כדי להציל עוד קשיש או עוד ילד, ולהעיף את המחבלים אחורה.

"הסמ"פ שלי תמיד אומר ואני מסכים אתו לחלוטין. הוא דתי ואני לא, אבל זה לגמרי כך: 'אנחנו חלק מהקטר היהודי של שלושת אלפים שנה. אני נכנסתי לישוב עם דוד המלך לצידי'".

יש לך 'תמונה' שלא תשכח ממראות הימים האחרונים?

"לצערי יש יותר מדי", יואל משתתק לרגע, "הפעם הראשונה שהעיניים תפסו את מה שהיה שם במסיבה. בדרכנו ליעד שלנו עברנו דרך שם. אתה נוסע שם ואתה רואה עשרות גופות, רכבים שרופים, הכל מפורק. אתה מבין שאתה במלחמה".

תגיד, נשמת ביממה האחרונה?

יואל מצחקק: "בטח שנשמנו. אומנם המציאות מורכבת, אבל כאב הלב לראות את המדינה לפני המלחמה במצב מדיני לא משהו והנה כאן כולם נמצאים מכל הסוגים והסגנונות ובאים לעשות מה שצריך. אנחנו לא נזוז מכאן עד שננצח!".

לסיום, מה המסר שלך לקוראים?

"מי אני שאגיד, אך חשוב שידעו, אני נפעם היכולת שלנו כמדינה פעם אחרי פעם ברגע האמת ולא משנה מה היה – טוב או טוב יותר – כל המדינה מתייצבת לטובת הדבר הזה. זו עוצמה מטורפת. אנחנו צריכים להישאר חזקים ויציבים ומאמינים בדרך שלנו. אין ספק שאנחנו הולכים לנצח את האירוע הזה הכי טוב שאפשר", חותם יואל את שיחתנו וממשיך במשימות ההגנה השונות.

ירי לעבר גדר הגבול

אנו ממשיכים בסיור, עמוק יותר לכיוון הגבול, ופוגשים בסרן שאדי גאנם, מ"פ בגדוד 906 של חטיבת הנח"ל. תוך כדי שיחתנו, טנקים מפציצים בתחמושת ערטילאית לכיוון הגבול. מבצרים את השמירה על היישובים, מונעים חדירות מחבלים.

איפה המלחמה תפסה אותך?

"היינו בהפעלה בשומרון, גזרת חומש. לאחר תחילת האירוע החליף אותנו כוח מילואים ואנחנו קפצנו ישר לנקודה. הגענו ליישוב סופה בעוטף".

מה נדרש ממכם לעשות שם?

"היינו קו הגנה למניעת חדירות. כרגע אנחנו כהגנה על כל המרחב. בתוך הבתים של היישוב נמצאים חיילים הצופים לעבר גדר היישוב. סביבנו ישנם טנקים שסורקים את השטח ובמצעים ירי לגדר של עזה. גם חיל האוויר תוקף מעלינו".

תגיד, אתה לא מפחד?

"לא. עסוקים במה שצריך", עונה שאדי בביטחון.

איך המורל?

"המורל גדול. מבינים את המצב שאנחנו נמצאים בו. בחיים לא ראיתי אנשים עם כוחות גדולים. אנחנו ננצח".

בתפילה שיחזרו כולם לשלום, בריאים ושלמים.