עובדיה חממה: המדרשיר לפרשת "משפטים" מלמד אותנו, שאפילו גודל החוויה המיסטית והריגוש העצום הטמונים במתן תורה ובראיית הקולות (וכן בשמיעת האורות...) - אין בהם די, אם הם לא נכרכים ונגדרים בתורת חיים ובמערכת עם כללי משחק ברורים, כפי שהוגדרו מנקודת מבטו האינסופית של נותן התורה (להבדיל מנקודת המבט המוגבלת שלנו, בני האדם).
גם כשיש לנו מצפן, עדיין יש מסע שעלינו לגמוא. גם אם תואר בפנינו המסלול, על האזהרות וההמלצות הנלוות לו, עדיין אנו הם אלה שצריכים לחוות אותו בעצמנו וללכת בדרכנו החד-פעמית במעלה הדרך הארוכה ורצופת המכשולים והאתגרים.
המעשה הוא העיקר, והוא שעומד בראש מבחן האמונה .
שר, זועק ומתפלל עימי כאן ברוב אמונה ויגיעה ארז לונברג.
משפטים משמיים / מילים ולחן: עובדיה חממה
וְאַחֲרֵי שֶׁיָּצָאנוּ מִמִּצְרַיִם
וְהָפַכְנוּ לִבְנֵי חוֹרִין,
נוֹתַר רַק לְהוֹצִיא אֶת מִצְרַיִם מִתּוֹכֵנוּ,
לָצֵאת מִן הַמְּצָרִים.
אוֹרוֹת יוֹרְדִים מֵהַשָּׁמַיִם,
מִשְׁפָּטִים מִגָּבוֹהַּ נוֹפְלִים,
וְאֵיךְ נוּכַל לְהָכִיל אוֹתָם
אִם לֹא נַהֲפֹךְ לְכֵלִים?!
עוֹלָמֵנוּ שָׁרְשׁוֹ "הֵעָלֵם",
אַךְ בּוֹרְאֵנוּ נָתַן בְּחִנָּם
מַפָּה וּדְרָכִים לְהִתְחַבֵּר אֵלָיו,
לְהִתְעַלּוֹת מִגַּשְׁמִיּוּת הָעוֹלָם.
כָּל דֶּרֶךְ וּשְׁבִיל וְעָרוּץ וְנָקִיק
עוֹבְרִים בְּדָמֵנוּ בְּכָל גִּיד וְאֵיבָר.
613 עֵצוֹת לְפִי עֵינֵי הַבּוֹרֵא -
הָאֱמֶת, חֶלְקָן נִרְאוֹת לִי קְצָת מוּזָר.
עַבְדֵי הַסָּפֵק עַבְדֵי עֲבָדִים,
עַבְדֵי הָאֱמוּנָה רַק הֵם חָפְשִׁיִּים.
וְהַדֶּרֶךְ לַחֹפֶשׁ: גְּדֵרוֹת ומִשְׁפָּטִים,
שֶׁמְּעַדְּנִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּאֹפֶן אִישִׁי.
אֵין דַּי בְּשִׁירִים וּבְדִבּוּרִים נִשְׂגָּבִים,
תּוֹרַת חַיִּים שְׁלֵמָה יָרְדָה מִן הָהָר
לִמְחֻיָּבוּת יוֹמְיוֹמִית לִפְרָטֵי פְּרָטִים,
לְגִלּוּי מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא הָעִקָּר.