חג השמחה // הרב מנחם ישראלי

מישהו אמר פעם בהלצה "ושמחת בחייך".

אך לא. זה לא הלצה כלל וכלל.

הפסוק אמנם מכריז "ושמחת בחגך" אבל יהודי לוקח את השמחה לכל ימות השנה.

הכיצד? מנין וממה שואב היהודי שמחה?

מחג השמחה, הלא הוא חג הסוכה. את הפסוק "ושמחת בחגך" כולם מכירים, אך לא תמיד זוכרים שהפסוק נאמר בהקשר של חג הסוכות. הוא הוא - חג הסוכות - חג ומקור השמחה וממנו שואבים לכל השנה כולה.

נעשה זאת בכמה שלבים:

לכל לראש נתבונן במילה "יהודי" יש בתוכה את אותיות השם הנכבד שם הוי' (י-ה-ו-די. אם נקח את האות י ונכניס לתוך ד הרי לנו ה, ובכך יש לנו את השם במילואו י-ה-ו-ה).

יהודי וקוב"ה חד המה. נשמת היהודי היא "חלק אלוק ממעל ממש" (תניא פרק ב).

ה' הוא נצחי, לא חסר לו כלום, ובמילא "עוז וחדווה במקומו". יהודי שנמצא עם הקב"ה הוא שמח, וכך נאמר "עבדו את ה' - בשמחה". מי שעובד את ה' ממילא בשמחה הוא תמיד. (מי שעובד את ה' לא בשמחה, יש שאלה קשה האם הוא עובד ה' או חלילה… )

ובכן, אם נמצא את הזמן בו מתגלה הקשר הכי חזק בין יהודי לקב"ה, ממילא נגלה מתי הוא הזמן הכי שמח בשנה.

ומתי הוא הזמן שהיהודי נמצא הכי קרוב עם הקב"ה? נכון. בחג - השמחה - הסוכות.

למה?

זה עתה המלכנו את הקב"ה (ר''ה), ויצאנו עטופים בגדי לבן נקיים (יוכ"פ) רחצנו והזדככנו "לפני ה' תטהרו".

והנה מזריח ובא עלינו "סוכת שלומך ברחמים" "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" "ראויים כל ישראל חייב בסוכה אחת" "בצילא דמהימנותא" עטופים ומוקפים בזרועו המחבקת והמלטפת של אבא בשמים (כמבואר בכתבי האריז"ל שהסוכה שתי דפנות ושלישית טפח היא כמו זרוע ימין המורכבת משלושה חלקים). זוהי הסוכה.

כאשר יהודי זוכר נקודה זו, הוא פורץ בשמחה "שמחת בית השואבה" בה הוא שואב השראה אבהית-יהודית למשך כל ימות השנה.

שואל היהודי המחוכם: הסוכה היא דירת עראי, קצת חם, ותוך כדי אכילת המרק נושרים לתוכו פנינים מן הסכך, עלים וגשם ושארת ירקות . . זהו מעין מרק מיוחד שלא נגמר.

איך להיות שמח מכזה דבר?

עונה ומסביר לו הרבי מליובאוויטש:

היא הנותנת. הסוכה מזכירה לנו שכל החיים הם ארעיים, וכי מה נשאר לנו לחיים שאחרי החיים? אבא בשמים. כשנזכור זאת - שהכל זמני וארעי כמו סוכה - כל קשיי החיים מתגמדים. הכאבי בטן הם זמניים. המינוס בבנק הוא זמני. האוטו-טרנטה הוא זמני. המדרגות לקומה רביעית (בלי מעלית) הם זמניים. כל החיים הגשמיים הם זמניים.

מה נשאר איתנו לנצח? רק החיים היהודיים, חיי הרוח, חיי התורה והמצוה. זה איתנו לעולם ועד.

והנה עומד העם היהודי הנצחי, רגע לפני הגאולה האמיתית והשלימה, אוטוטו עולים להר בית ה', לאבן השתיה הנצחית, לבית המקדש השלישי והנצחי. וכי יש סיבה לדאגה?

מיד משילים ומשליכים את כל מיני העצבים והכעסים לים ("תשלך במצולות ים") ושואבים "מים חיים" מים של תורה, מים של אמונה, מים של רוח הקודש.

"ושמחת עולם על ראשם"

תיכף ומיד ממ"ש.

לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.

לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com