אם שותים, החברים נוהגים

(צילום אילוסטרציה: מנדי הכטמן)

נדמה והקיץ הלח והרע הזה נצמד אלינו ומסרב לעזוב בתוקף, לפחות עד ערב השנה החדשה שבפתח. ללא ספק מדובר בהתנחלות לא חוקית בעליל שהייתי שמח לפנות במו ידיי כראשון השמאלנים הרדיקליים.

בעבורי, מלבד היות קיץ שכזה ממיס שומנים טבעי ואכזרי מאין-כמוהו, הקיץ בעיקר מייצר אצלי צימאון אדיר. מה שמחייב אותי להימצא תדיר באזור מקווה מים ומקור נוזלים כזה או אחר. אחרת, שלא תדעו מצרות. אני נידון לכליה כשאני בעצמי הופך לנוזל חסר חן וצבע.

רק שבצימאון כמו באופנה, כל אחד ונטיית הלב שלו (במקרה הזה נטיית הגרון). לא אוכל לומר שמדובר בגרסא דינקותא, אבל מרגלא בפומיה דמשפחתי שלאחר יום חם ומעיק כימים האחרונים, נהגו אבותיי ואבות אבותיי לקנח בכוס שכר (בירה) צוננת ורחבה למען יקוים בנו "ולא נודע כי באנה אל קרבנה".

סבב הטלפונים וה-SMS יצא לדרך. כולם הצביעו פה אחד על ממלכת השיכר שממוקמת במרכז העיר, מקום הידוע רק ליודעי ח-ן ולצורכי ריכוז אלכוהולי גבוה. הכיסוי להתקף השתייה הזה, בא בצורת ארוחה חלבית קלילה, אבל זה רק בכדי שלא נחשב כגרגרנים לחומרא.

בטיפשותי כי רבה, שכחתי לציין שאני חלק מחבורה של חמישה חברי ילדות שלכל אחד מאיתנו הרגלי שתיה מעניינים.

האחד - חסיד גור שנוהג לשתות אלכוהול רק בכפיה ובאיומי אקדח. כמלא לוגמיו של יין הקידוש בשבת גדול עליו, עד כדי סחרחורת אדירה שיכולה להפיל אותו ארצה בתנועה סיבובית מצחיקה.

השני - שמדינת מוצאו לא ממש ידועה לנו, אבל ככל הנראה מדובר באחת המדינות שבערבות ברה"מ לשעבר, בחור חם-מזג, חסיד ברסלב (אלא מה?) , שותה בירה כמו זאטוט המשתוקק לפטל. תנו לו בירה בכל כמות שהיא והוא גם ירקד בפניכם על בהונות ידיו.

השלישי - הבלגי, חסיד סאטמר שנראה כמו וופל ורדרד וכחוש, "שותה רק באירועים מיוחדים". קרי: ימי הולדת וחגים. וגם זה רק וויסקי ולא שום נוזל אחר במצב צבירה של אלכוהול. אה, הוא גם אוהב את זה נקי, בלי קרח. אירופאי טהור מה שנקרא. כאילו הרגע נפלט היישר מארמון המלוכה "בקינגהם".

הרביעי - החב"דניק, שבניגוד גמור לאופיו השמרני משהו, מגלה חיבה יתירה לטיפה המרה. ולא שיש לו צרות גדולות במיוחד. הבנאדם פשוט מכור לוודקה. לולא מגבלת הכשרות, סביר להניח שהיינו צריכים לאסוף אותו מפח אשפה סמוך כשהוא מחבק באהבה גדולה בקבוקים ריקים.

ואחרון לא חביב, עבדכם הנאמן ששותה רק כשיש "מצב לשתיה" - ז"א או בקרבת נהג או לחלופין כשאשתי בסביבה. יש לה היכולת והתענוג יש לומר, במבט מצמית אחד לשלול ממני את הזכות והאפשרות לעלות להגה בכוחות עצמי... לטענתה: "הוכח מדעית שהנהיגה לאחר שתיה אסורה ללא שום קשר ישיר או עקיף למידות גופך. והשפעת האלכוהול על זמן התגובה היא מיידית ומוחלטת".

לאחר כשלושה סיבובים של אלכוהול, כשהגערער מתלונן באוזניי על איכותו הירודה של ה-7 UP דיאט לעומת מקבילו הדיאט ספרייט שהן משקאות כידוע ללא אלכוהול, הרגשתי נינוח מספיק להפקיד בידיו את מפתחות רכבי ואת חיי בעצם. וזאת למרות שבאופן כללי לא הייתי ממליץ לכם להפקיד אפילו סלסלת ביצים בידי חדל אישים שכמותו.

כל השאר היה בונוס מבחינתי. חגגנו במתינות ובאריכות את חלקו השני והאחרון של הקיץ הישראלי המיותר.

זה שהתעוררתי למחרת בבוקר ללא כאבי ראש, רק עם בעיית זיכרון קלה, הוכיחה לי שהאלכוהול היה משובח ולא מזויף. ושלמרות שגלשתי קצת בכמות הצלחתי במחשבה תחילה לסדר לעצמי "הסעה".

הבעיה היא שתחושת "הבוס הזחוח" משתלטת עליך לאחר מספר פעמים של ערפול חושים במושב הקדמי שלצד הנהג. וכסף לתענוג הזה ביום-יום טרם עלה בידי להשיג...