קול הזעקה שהגיע לפני כשבוע, זעזע רבים בעולם, והיה הגורם שהצית מחאות כמעט חסרות תקדים נגד המשטר הקומוניסטי.
>> למגזין המלא <<
בעיר אורימצ'י שבצפון מערב סין נהרגו עשרה בני אדם בשריפה קשה, ולא במקרה הדבר היווה טריגר לפרוץ המחאות. לטענת השכנים, הם לא הורשו לצאת ולסייע בשל מדיניות "אפס קורונה" הנוקשה שאוסרת על יציאת אזרחים באזורים בהם הוטל סגר בגלל הקורונה.
כן. אתם לא נמצאים בשנת 2020, אבל בסין משמרים את מדיניות הסגרים למרות המחיר הכלכלי ויש לכך סיבות רבות.
תראו מופתעים. גם במונדיאל, תחרות הכדורגל הגדולה בעולם - בטלוויזיה הסינית דואגים לסנן את תמונות הקהל כדי שהעם היושב בסין יחשוב כי העולם נמצא גם כן במגבלות.
יציאת המפגינים אולי לא תביא לשינוי מיידי, אבל ללא ספק מהווה תזכורת כי אחת המעצמות הגדולות בעולם היא מעצמה דיקטטורית וסותמת פיות לא פחות מיכולותיה הכלכליות.
מה רוצים המוחים?
ההפגנות הוצתו בשל מגבלות הקורונה, וזאת אחת מההפגנות הנדירות בתולדות סין הקומוניסטית בהן נשמעות קריאות לנשיא שי ג'יפינג להתפטר ולהביא את המפלגה הקומוניסטית הסינית לקיצה.
ההפגנות הללו מרתיחות את השלטון הסיני שעוצר מפגינים ומחייב עוברי אורח ומוחים למחוק תיעודים מההפגנות כדי שלא להיראות כמדינה בקריסה.
אבל העולם של 2022, כמעט 2023, הוא עולם שונה ממה שידענו בעבר. גם אם הצליחו למחוק לא מעט תיעודים - ככל הנראה עד שהספיקו הסינים למחוק את הנתונים, התיעודים נשלחו כבר הרבה קודם ועברו לאוויר האינטרנטי.
רק נאמר, ההפגנות החלו להתפשט בכל רחבי סין כולל בערים גדולות כמו בייג'ינג, אך לא המריאו לכמויות של אלפים. ובכל זאת, התגובה הסינית חושפת, או יותר נכון מזכירה את האמת על המשטר הרודני הזה.
אמנם המחאות החלו נגד הקורונה, אך נראה כי כעת המחאות רחבות הרבה יותר מהנושא של סגרי הקורונה במדינת הענק.
הקומוניסטים מתעקשים
למרות המחאות והעובדה שכמעט כל כלי תקשורת שאינו סיני עוסק בהפגנות, נראה כי במשטר הקומוניסטי מסרבים לשנות אסטרטגיה.
היחסים של רובנו עם סין מסתכמים ברכישת מוצרים מתוצרת המדינה כשמדי פעם מגיע האדם התורן שמתריע כי ייתכן וסין עוקבת אחריו כי רכש מכשיר סלולר סיני.
כך או כך, נראה כי החשש האמיתי נמצא אצל אזרחי סין עצמם, שחוששים מלכתחילה לדבר נגד השלטון שמשתדל 'לתפוס קצר' את העם הסיני, ובכל זאת זוכה לכמה הפגנות.
מצד שני, הקומוניסטים יכולים להיות מרוצים מכך שהפגנה של כמה מאות במחוזות רבים בסין היא מחזה נדיר יחסית. בסך הכל, הדיכוי של הסינים מחזיק הרבה יותר מסתם מוצר שיוצר בסין.
מחיר כבד
בינתיים, חוץ מגינויים בעולם וקריאות לכיבוד חופש המחאה, נראה כי הממשל הסיני רחוק מאוד מנפילה. לעומת זאת, נראה כי כמה אנשים כבר קיפחו את חייהם ממדיניות "אפס קורונה" שמובלת על ידי מדינה שכנראה מעוניינת בסגרים לא ממניעי דאגה לשלום הציבור אלא ממניעי הגנה על השלטון על ידי הטלת עוד ועוד מגבלות לא מוצדקות.
חוץ מהמקרה הקשה בו נהרגו עשרה בני אדם, בסין דווח על מקרה בו הורים אבדו את ילדם היחיד לאחר שסבל מהרעלה כי השלטון סירב לפנותו בלי בדיקה שלילית.
לצד זאת ניתן למנות שורה ארוכה של מקרים דומים בהם למשל אחות בית חולים מתה בכניסה לבית החולים בה עבדה כי הפקיד הסיני סירב להכניסה לטיפול רפואי.
בסך הכל, על פי ההערכות, עשרות בני אדם נהרגו כתוצאה מהמדיניות הקשה שמסייעת רבות למשטר הסיני לשמר את הסגרים.
הסולם
לסינים יש סולם ממש מתחת לאף. השאלה אם יבחרו לרדת מהעץ. בסופו של יום, תמיד יוכלו להחליט על שינוי המגבלות הנוקשות בהן בקושי אפשר לצאת לקנות אוכל.
השלטון הסיני יוכל תמיד לטעון כי הוא יתגבר את החיסונים לצד הסרה של חלק מהסגרים. האם הסרת מגבלות תספיק כדי להביא לדעיכת המחאות נגד המשטר? קשה לדעת.
לצד זאת, קשה להאמין כי המחאות הללו יוכלו להביא להפיכה של ממש, בסוף מדובר בכמה אלפים במדינת ענק - אבל אולי המחאות יכולות להפיח תקווה באלו המפחדים לצאת נגד המשטר הנוקשה.