זקן המשגיחים הגאון הצדיק רבי אברהם פולק, משגיח ישיבת סלבודקא, במכתב חיזוק מיוחד לבחורי הישיבה לרגל המצב הקשה השורר בארץ ישראל, עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל".
"אל אחי ורעי - בני ישיבתנו הק'", פותח המשגיח את מכתבו, "עת צרה היא ליעקב - לנו ולאחינו בני ישראל הנמצאים בארץ ישראל. יש רבים מאחינו שנהרגים ונטבחים הי"ד, נפגעים ונפצעים, הכאב, היגון והייסורים הם מנת חלקם של עם ישראך, ואוחזת חרדה פלצות, כשהכל תוצאה מהטבח הנורא שאירע, ומהמלחמה המתנהלת נגדנו על ידי אויבינו האכזריים".
המשגיח מצטט את הראשונים שמבארים שדוד המלך כתב את ספר תהילים ברוח הקודש כשדבריו מכוונים לכל הדורות, בהתאם למה שיפקוד את עם ישראל. "גם את המצב הקשה השורר היום", כותב המשגיח, "חזה דוד המלך, והורה לנו תפילה ותחנונים על כך (קפיטל פ"ג): 'אלוקים אל דמי לך, אל תחרש ואל תשקוט א-ל. כי הנה אויבך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש. אמרו לכו ונכחידם מגוי, ולא יזכר שם ישראל עוד. כן תרדפם בסערך ובסופתך תבהלם. מלא פניהם קלון וגו', יבושו ויבהלו עדי עד ויחפרו ויאבדו'".
"אנחנו, אמנם מזדעזעים לנוכח המצב - אך עדיין צריכים להתחזק בכמה עניינים, ולעשות תשובה אמיתית!", מחדד המשגיח, "מה נדרש מאתנו בשעה קשה זו? חשבתי לעורר על כמה פרטים חיוניים ונחוצים".
וכך הוא כותב בהמשך מכתבו:
כוח התורה
"הרמח"ל בספר דרך ה' (ח"ד פ"ח, סס"ו) מגדיר את כח התורה, וז"ל: 'שהוא הכח היותר חזק שלנו'. ומכיון שכך, עלינו לדעת שבראש ובראשונה דרושה מאיתנו התחזקות בלימוד התורה".
מעלת התפילה כעת
"בתוך "מזמור התשובה" (קפיטל נ"א) נאמר: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". ומבאר רבנו יונה (אבות פ"א מ"ב) שדוד המלך התפלל שתתקבל תפילתו, מפני שתפילה מכפרת במקום קרבנות ואף יותר מקרבנות. שהתפילה בכוחה לכפר על זדונות, מה שאין בכח קרבנות לכפר (עיי"ש דבריו). הרי לנו כח התפילה שמועילה גם במקום שישנן עוונות במזיד, ומכאן החובה להתאמץ ולהתחזק בתפילה בשעה קשה זו".
איך להתפלל?
"בהגהות סמ"ק, הלכות תפילה (סי' י"א): "ג' תפילות נשמעות, תפילת יחיד בדמעות וכו'. וכל הבוכה בלילה בתפילה, כוכבים ומזלות בוכים עמו ותפילתו נשמעת". הבה ונחשוב, היתכן בשעה כזו להתפלל שלא בבכי ובדמעות?!".
השתתפות בצער הזולת
"כתב מרן החזון אי"ש זיע"א במכתב (קו"א ח"א קכ"א): "חסר לך הרגש של השתתפות בצער זולתך! והעצה לזה ההשתדלות להטיבו ולהצילו מצער. והמעשה פועלת על הלב. וכן להתפלל על צרת זולתו אף שאין הדברים יוצאים מן הלב, ואף אם המצטער המוני הדיוט ובזוי".
"ועוד בחובת ההשתתפות בצער הזולת בגמרא (גיטין נ"ז ע"א), שכפר סכניא של מצרים, מפני שלא התאבלו על ירושלים (ובמהרש"א בח"א שם, שהיו שונאים את אנשי ירושלים ולא נצטערו על מפלהה). נענשו אף שהיו צדיקים".
איך מגיעים לביטחון בשם?
"א. ראוי מאד לכוון בתפילת תחנון, בתחינת "שומר ישראל" וכו', "שומר גוי אחד" וכו', "שומר גוי קדוש" וכו'.
"ב. בסדר מוסר ראוי ללמוד בספר "חובות הלבבות" - שער הביטחון. וכן במאמר הביטחון בספר "המספיק לעובדי ה'" לרבינו אברהם בן הרמב"ם.
הבוטח בשם - ניצל מכל צרה
"משלי פרק ג' פסוק כ"ה: "אל תירא מפחד פתאם ומשאת רשעים כי תבוא". אע"פ שנגזר על המקום לבוא עליו שואת רשעים, אתה תנצל ולא תספה בעוון העיר, אחר שאתה נקי מעוון ונוצר תושיה ומזימה, ואתה בוטח בה'.
"פסוק כ"ו: "כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגליך מלכד", כי הצדיקים הניצלים מן העוון ובוטחים בה' יתברך, ייעשה להם נס וינצלו אע"פ שהמקים נספה.
"'ושמר רגלך מלכד' - ישמרך שלא תלכד בעוון העיר. בענין הזה מצאנו, כי עם שמירת התורה והביטחון, יגן ה' יתברך בעד החוסה בו - מכל צרה ויגון, שנא' (תהילים י"ח י"א): "אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו".
"פרק י"ט פסוק כ"ג: "יראת ה' לחיים ושבע ילין בל יפקד רע". כי בעל היראה וכו', לא יגזרו עליו רע מן השמים וכו'. ביאור הענין, אע"פ שיגזרו גזירה על גוי ועל אדם יחד - הצדיק ינצל ממנה. וכתוב (תהילים קי"ב ו') "ומשמועה רעה לא ירא".
לסיום, כותב המשגיח: "לעת הזאת, נדרש מאתנו חיזוק התורה ותפילה ובטחון בשם, רגש אחריות, והשתתפות בצער הזולת. הבה ונתעלה לנוכח המצב הקשה השורר בא"י, כדי שנהיה רצויים לפני ה' יתברך, שזוהי עיקר המטרה בבריאה. והוא יושיענו ברחמיו במהרה בימינו, אמן".