השבוע מתארחת בתוכנית 'המבדיל', איילה פישהיימר, צלמת טבע וזוכת פרסים לצילום, לדבר על החוויה המיוחדת והשונה שבצילום טבע.
פישהיימר שגילתה בשנים האחרנות את האהבה שלה לצילום, החליטה לשלב אותה יחד עם האהבה שלה לטבע, ומזה כחמש שנים יוצאת לגיחות באפריקה, הודו, הקוטב הצפוני ועוד, בשביל לתפוס את התמונה הנכונה, זאת שתספר לנו סיפור שלם בפריים אחד.
אנחנו רגילים לראות את צלמי החתונות מתרוצצים סביב החתן והכלה, מנסים לתפוס רגע מתוך הרגעים המרגשים, אך בשונה מהם, צלמי טבע אינם יודעים מה יהיה, הטבע דינמי, ובכל רגע יכולה להתרחש סיטואציה אחרת לגמרי.
המציאות הזאת גורמת לצלם לעיתים להמתין שעות ארוכות, בשכיבה על הבטן מתוך ג'יפ, רק כדי לתפוס את הרגע המושלם.
הטבע הלא צפוי הופך למובן יותר כשהצלם לומד על בעלי החיים, על התנהגותם ועל הדרך בה הם פועלים. כשיש לצלם את הידע, הוא יכול לנבא, פחות או יותר, מתי אותו בעל החיים יגיע, מה הוא הולך לעשות, ובעיקר, מה הסיפור שהצלם הולך לספר.
אנחנו רגילים לצלם ולהמשיך הלאה, אך לצלם הטבע יש את הזמן לשכב ולצפות. ההמתנה הארוכה מביאה לידי ביטוי את הסינרגיה המושלמת שיש בין הטבע לבעלי החיים, את היכולת של כל בעלי חיים להתאים את עצמם למצב הישרדותי נכון, שבו יוכלו לחיות נכון ובשלום.
פישהיימר מספרת על הצילום מתוך הרכב ועל הנסיון שלא להפריע לבעלי החיים תוך כדי העבודה. "קודם כל אסור לשכוח שהם חיות טרף, ואתה בסיכון אם תרד מהרכב, דבר שני, את לא רוצה להתערב בחיים של בעלי החיים, כי כל התערבות יכולה לפגוע בהם", אומרת פישהיימר.
בשונה מאפריקה החמה, בקוטב התנאים אחרת לגמרי, שלג וגשם מעורבים יחד, וכדי לתפוס דוב קוטבי, על הצלם לעלות על סירה קטנה - זודיאק, ולהתקרב לאיי קרח הצפים על הים כדי לתפוס תמונה חיה. התנאים קשים, אך פישהיימר מספרת על ההתרגשות הגדולה, כשהאחראי על האוניה סיפר שראה מרחוק דוב על קרחון כחול - שם שמדגיש את עתיקות הקרח, דבר שהינו נדיר למדי, כיוון שכלבי הים, מאגלם של הדובים, לא נמצאים בדרך כלל על קרחונים כחולים.
לסיום פישהיימר מדגישה את הדאגה לבעלי החיים, היא רואה בצילומים מסע של שליחות להעיר את האנשים מהשט שבו הם נמצאים בנוגע לבעלי החיים, שלעיתים קרובות במצב הכחדה מתקדם.
רוצים לראות את התמונות המרהיבות שאאילה צילמה >> לחצו כאן - לאינסטגרם שלה.
הצגת כל התגובות