התבלין המיוחד של השבת מסתבר, נותן ביטוי לא רק במאכלים הגשמיים - הצ'ולנט המהביל של סעודת הבוקר, הדגים של סעודת הערב והמשקה הקר וה'מזיע' שמוגש על שולחן המלכים המפואר שערוך בטוב טעם ובכלים מכלים שונים ויין מלכות.
התבלין המיוחד של השבת מתבטא לפעמים גם בחופן הרוחניות שאנחנו לוקחים אתנו. מהאווירה, הלימוד, התפילות והמשפחתיות של 'יום המנוחה'.
אחד האדמו"רים אמר פעם, שהשבת יכולה להעניק ליהודי מטען רוחני עצום שאין להשיג בשום אמצעי אחר. ומה קשה היא הנפילה אל השגרה של השבוע החדש.
אמנם, מי שזכה וזוכר - אומר בכל מוצאי שבת קודש את תפילתו של ר' לוי יצחק ברדיטשוב סנגורן של ישראל, שחיבר מילים מרגשות וידועות אותן אנו אומרים במוצאי השבת, כדי 'לרכך' מעט את המכה. את הצניחה החופשית לשגרה.
אבל בזמן הסנגור הגדול של העם היהודי, עוד לא המציאו את הסמארטפונים, את המסכים המרצדים, את האתרים שזועקים כותרות בומבסטיות, את הרשתות החברתיות וההגיגים של כל העולם, אשתו ושכנתו. המכה של מוצ"ש בעיירה ברדיטשוב כנראה לא הייתה כל כך חזקה.
הגלישה אל תוך תלאות השבוע - עד השבת הבאה עלינו לטובה, הייתה כנראה מדורגת, מדודה. זכינו להתבשם מקדושתה של השבת, לרגע נדמה שכל הוואטסאפ והמיידע האינסופי המייגע והמיותר (כן, כל כולו מיותר, וכולנו היינו מסתדרים נהדר גם בלי לדעת מה פלוני אמר לאלמוני, ואיפה ביקר פינדרוס).
אחרי שהשבת פורשת את כנפיה על העולם העייף מכל תלאות השבוע, התפילות ואווירת בית הכנסת, הסעודה והוורטים על פרשת השבוע, זמירות השבת אפופות הקדושה, שחרית-מוסף-קידושא רבא - הלימוד שעליו אנחנו מקבלים בשבת שכר פי אלף מאשר ביום חול, הלימוד המשותף עם הילדים, ההבדלה, הטלית מקופלת והכוכבים בשמיים.
ועכשיו מה? כן, במוצאי השבת גם אני מצאתי את עצמי בוהה במסך המרצד של הטלפון. בוהה, ומנסה להבין מדוע אני חש חוסר נעימות וצמרמורת חשודה. אחרי שהצלחנו לעלות טפח אחד מעל עולם החולין - עם התפילות והזמירות, לפתע המסך הזה כל כך מקבל משמעות ריקה מתוכן. ים המידע שהוא פולט פתאום נראה כל כך דחוי. לא רצוי. מיותר ובלתי נחוץ.
הגעגוע לרגעי ההוד של השבת מתפרצים, ובעוד המסך מרצד מול העיניים והכותרות וההודעות ששולחים כל המי ומי והמי, הרחש בחש שמתעורר באפליקציה הירוקה עם צאת השבת - נראה כה ריק. הצבעים עזים ובוהקים, הפיקסלים והרזולוציה - מהטובות שיש, המהירות - 4G, והתוכן, אפור, שטחי, כהה ומרוקן.
נו, מיילא, מהסמארטפון לא נתנתק בעתיד הקרוב, אבל באותן שניות בודדות של המוצ"ש, הבליח בי חשק פשוט לזרוק את אותו מכשיר קטן אל תוך הוואדי הסמוך, להשליך אותו בכוח, להתנתק ולפתוח איזה ספר, או לחילופין לנהל סוג של תקשורת אמתית עם בני אדם.
כן, להזכירכם - עד לפני כמה שנים, כדי לתקשר עם חברים, או אנשים בכלל, היינו פשוט... נפגשים איתם, ומדברים באמצעות מילים אמתיות. לא מוקלדות. היו זמנים שבהם כדי להתעדכן מה קורה עם חברינו היינו פשוט, מתקשרים, שואלים לשלומם, לא להאמין, אבל אני עוד זוכר מפגשים משותפים של חברים, כשהסובבים פשוט יושבים ומדברים אחד עם השני. וכדי להעביר את הזמן היינו הולכים, לא משנה לאן, חוזרים, עסוקים, עושים.
היום כל הפעולות האלו מתקבצות אל תוך מסך קטן שנותן לנו אשליה חברתית. אנחנו השוס, אנחנו החכמים שמנפקים הגיגים אינטלקטואלים וחדים כתער, בפייסבוק, בוואצאפ ובדומיו.
עם צאת השבת וחופן הקדושה שאנחנו לוקחים עמה, הבהייה המסורתית מול המסך שמביא לנו את כל העולם, עם חיוך מרושע ששואב אותנו פנימה, מנפצת את כל הטוב, והטוהר שהרגשנו במהלך היום הקדוש.
ננסה לפתוח את השבוע החדש עם השתדלות קטנה, להתעלות בעוד טפח רוחני קטן, ולא להתמכר למחלה הזאת, שנקראת סמארטפון. כי הרי אנחנו רוצים. כ"כ רוצים. והדור על כל פיתויו, דור עני. הלוואי ונצליח. לו יהי.
לסיום, כמי שכותב הגיגים שמתפרסמים מפעם בפעם באכסניה מכובדת זו, אין לי דרך לדעת באיזה יום מימות השבוע יתפרסם הטור. נעלה כאן קטע מתוך תפילתו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב למוצאי השבת, כך שאם אתם נתקלים במילים האלה ביום חמישי או משהו, תדעו שהשורות נכתבו בכאב, במוצאי שבת, ממש בנקודת המעבר - מהקודש הטהור והמזוקק מכל הטינוף החדשותי והרכילותי, אל החולין הטכנולוגי היבש והריק מכל תוכן אמיתי ובעל משמעות.
שבוע טוב.
אֱלקי אַבְרָהָם אֱלֹקי יִצְחָק וְאֱלֹקי יַעֲקֹב, שְׁמוֹר וְהַצֵּל אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲהוּבֶיךָ מִכָּל רָע בִּתְהִלָּתֶךָ, כַּאֲשֶׁר הַשַּׁבָּת קֹדֶשׁ הָאֲהוּבָה עוֹבֶרֶת, שֶׁהַשָּׁבוּעַ, הַחֹדֶשׁ וְהַשָּׁנָה, יָבֹא לָנוּ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים, לְאַהֲבַת חֲבֵרִים, לִדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, לְהַאֲמִין בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עִקָּרִים שֶׁלְּךָ, וּבִגְאוּלָה קְרוֹבָה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וּבִנְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה הִנְּךָ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, תֵּן גַּם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲהוּבֶיךָ כֹּחַ, לְהוֹדוֹת לְךָ, וְרַק אֹתְךָ לַעֲבֹד, וְלֹא לְאַחֵר חָלִילָה. וְשֶׁהַשָּׁבוּעַ, הַחֹדֶשׁ וְהַשָּׁנָה יָבֹא לָנוּ לִבְרִיאוּת וּלְמַזָּל טוֹב וְלִבְרָכָה וּלְהַצְלָחָה, וּלְחֶסֶד, וּלְבָנֵי, חַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי, וְסִיַעְתָּא דִשְמַיָּא לָנוּ וּלְכֹל יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן.
הצגת כל התגובות