בלומנטל מזועזע בעקבות מאמרו של אבישי צור
אביא לכם ברשותכם את דברי הגמרא שכל כך אקטואליים -
הגמרא במסכת שבת אומרת: הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה, אלא כל המנבל את פיו - אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה - הופכין עליו לרעה. עוד כתבו שם: כל המנבל את פיו מעמיקין לו גהנום, שנאמר שוחה עמוקה פי זרות. רב נחמן בר יצחק אמר אף שומע ושותק וכו'.
בחסדי שמים זכינו, ובדורנו מקפידים על שמירת טוהר הלשון מאד מאד, והרחק מאד מאד מן הכיעור ודומה לו. זכינו שיש עיתונים שמקפידים שלא לכתוב שמות נשים, אפילו ברמז, וחלק אחר של העיתונים כותב רק אות ראשונה משמן. זכינו שאין בעתונות תמונות של נשים, ואפילו בציורים לא. זכינו שאשה העומדת ללדת תכונה אשה לפני לידה, ולא בשמות אחרים - שגם אם הם מותרים, הרחק מן הכיעור והדומה לו.
נכון, תשאלו כולכם, אבל למה התורה כתבה את כל המילים האלו?
התשובה היא ברורה מאד. "אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה." התורה הקפידה שלא לקרוא לבהמה הטמאה "טמאה", אף על פי שדבר זה יגרום לתוספת אותיות. וכן יש בגמרא עוד דוגמאות שהתורה האריכה כדי שלא להשתמש בלשון מגונה, ואם תשימו לב - אותה לשון מגונה היא המילה "טמא", ולא דברי צניעות שודאי וודאי שצריך להקפיד בה יותר ויותר.
כלומר, התורה ודאי נכתבה בלשון נקיה ככל האפשר, אלא שלפעמים לצורך מסוים נאמרו גם דברים אחרים.
ומה אנו צריכים ללמוד מזה? שככל האפשר יש להמנע מכל אזכור או רמז של דבר מגונה, לא ענייני צניעות ולא שום דבר מגונה. כאשר יש שיעור בהלכות נדה, נהגו בבתי הכנסת לכתוב: שיעור ביורה דעה חלק ב, כדי לא להשתמש בלשון מגונה. אבל בשיעור עצמו, לצורך הלימוד ודאי שאומרים כל מה שצריך גם אם הוא מגונה.
[[ודרך אגב נזכרתי בסיפור שסיפר רבי חיים ברלין על רב אחד שנהג להקפיד לשמור על לשונו גם במקום שזה לא מתאים, עד שפעם אחת באה אליו אשה אחת עם עוף, ואמר לא]]
* * *
אני יודע, שלא לכבוד הוא שאתעמת בענייני הלכה עם יהודי דתי לאומי שאינו רב ואינו תלמיד חכם, אבל מאידך גיסא "כל שאפשר לו למחות ואינו מוחה נתפס באותו עוון". וכדי לשמור את עצמי אני מוחה נמרצות. אני מוחה נגד אותו יהודי שבתעתועי לשון מנסה לפתות אותנו לרדת לשאול תחתיה. אני מוחה נגד אותו יהודי שכדרכו של עמלק מצנן את האמבטיה. אני מוחה נגד אותו יהודי שחושב שלא למד מהנסיון המר של בני עקיבא.
ורק נשאר לי לזעוק ---
ראוי להרחיק מן הכיעור, ואשרי כל עושה זאת!!!