בימים אלו, אלפי בני הישיבות מטיילים לאורכה ולרוחבה של ארצנו הקדושה, חבושים בתיקים עמוסים בממתקים...
כדי לעודד את קהל המטיילים על שימור הטבע, וניקוי האשפה, נצטט את דברי קודשו של אחד מגדולי ראשי הישיבות הליטאים שהתרגש כהוגן מיופיה של הארץ, וביקש מתלמידיו שישמרו עליה.
• • •
וכך מאמרו של הרב סרנא (בעיבוד מילים מעט): הובא במסכת סנהדרין (ל"ח ע"א) על אדם הראשון שנברא בערב שבת כדי שיכנס לסעודה. מבאר רש"י כדי שימצא הכל מוכן ויאכל מאשר יחפוץ.
מבאר ראש ישיבת חברון הגאון רבי יחזקאל סרנא: 'כדי שיכנס לסעודה מיד' - מפני שאכילה ושתיה כשהם בקדושתם, עולים על כל הקדושות כעין ההקרבה על גבי המזבח!
ממשיך הרב סרנא: שלמה המלך כותב בקהלת (פ"ז) בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו "ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך".
שואל רבי יחזקאל סרנא: מובן משובחים, אבל מדוע נאים?
ומקשה עוד: בברכת המזון אנו אומרים "הזן בחן בחסד וברחמים" בחסד וברחמים מובן, אבל בחן, מדוע?
עונה רבי חצקל, כן! הבורא ברא לנו את הפירות לא רק לאכול ולשבוע במעיים, אלא גם לשבוע בעיניים!
וכך כותב רבי חצקל: "צורת ההגשה של הקב"ה כביכול את מזונו לאדם, כל פרי ופרי ויופיו, כל מין ומין והדרו, יש פירות שזכו לשם הדר, כי הם הדורים ונאים בתוכם ובברם. בברם מרהיבי עין, ותוכם נחמד ונעים... הקליפה נקלפת בקלות מפליאה והפרי טעמו הטוב מוכן הוא לפני האדם בכל עת שיחפוץ וזהו "הזן את העולם בחן" והאדם צריך להכיר טובה לא רק על שהקב"ה משביעו, ראה הקב"ה צורך להשביע את עיניו ולמלא גם את צורך חוש הראיה של הגוף". עד כאן דבריו.
• • •
מעניין שרבותינו ראו לנכון להשוות הרס עץ, ליציאת נשמת אדם, וכך כותב רבינו יעקב כולי בעל "הילקוט מעם לועז": "לכל עשב ואילן יש מלאך בשמים המכה בו ואומר לו גדל! ואם כורתים אותם פוגעים בכח שלמעלה המצוה להם לגדול, והשוו חכמים את יציאת נשמתו של האדם לכריתת העץ, שאמרו "בפרקי דרבי אליעזר" "בשעה שכורתים אילן שעושה פירות, קולו יוצא מסוף העולם ועד סופו, ואין הקול נשמע" וכן בשעה שהנשמה יוצאת מהגוף" (עכ"ל פרקי דר"א) ומזה מסיק בעל "מעם לועז" שהשוו חכמים הריסת עצי פרי ליציאת נשמת אדם! וזהו "כי האדם הוא עץ השדה", (דברים כ' י"ט).
מסופר על גדול ענקי החסד בדורות האחרונים רבי אריה לוין שהלך ביחד עם רעו וידידו הגראי"ה קוק. במהלך הטיול, רבי אריה לוין קטף עלה, ומיד גער בו הרב קוק על כך שזה לא היה לצורך.
נמצאנו למדים מילקוט מעם לועז, הגר"י סרנא, והגראי"ה קוק, על חובת שימור הטבע, לא ללכלך, לא לקטוף (כשאין צורך) כך שנשאיר את עולמו של הקב"ה כפי שבראו למען דורות העתיד.
- לקריאה נוספת: דליות יחזקאל ח"א עמוד כ"ו
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון, השם דגש על ההיסטוריה התורנית של ארץ ישראל, מדריך טיולים, ובעלים של סוכנות הטיולים 'ישראל בשטח'
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com