אם תבוא לאדם רגיל מן השוק ותגיד לו משפט עסיסי ב'חרדית', נניח: "אנחנו צריכים א 'צענטר' למנחה גדולה", הוא יסתכל עליך כאילו נפלת מהירח. מה לעשות, יש ניואנסים שרק חרדים מבינים.
לפניכם עשרה דברים שאם אתם חרדים אתם חייבים להכיר. אדם שאינו שומר תורה ומצוות לעת עתה יהיה בטוח שזה סינית.
1. שקית גל פז
כל ילד חרדי גדל על זה. שקית של חנות הדיסקים (והקלטות) 'גל פז' מהשדרה בגאולה. הרי - פעם בכל אופן - זו הייתה החנות הגדולה והמוכרת ביותר באזור. שקית בגודל ממוצע שנוחה לכל מה שצריך. בין לגמרא עם כריך מעשי ידי הרבנית המסורה ובין למסמכים למשרד הפנים ברחוב שלומציון המלכה בסמטאות רחוב יפו.
היו כאלה שניסו לחקות את 'גל פז' והמציאו שקיות נוחות משלהם, אבל המקורי תמיד טוב יותר.
2. כיכר השבת
קצת אחרי החנות המיתולוגית 'גל פז' נמצא את 'כיכר השבת' בסמוך לרחוב יחזקאל ומאה שערים. במרוצת השנים הכיכר (שבכלל אינה אין בה כיכר עגולה) נקראה כך על שם ההפגנות הרבות שנעשו שם לכבודה של השבת. אתם יודעים איך קראו לכיכר לפני שהיא נקראה כך? כיכר יחזקאל..
וכמובן, אתר האינטרנט החרדי המוביל והגדול מכולם "כיכר השבת". אין ילד חרדי (בטח אחרי שיש לנו את אתר הילדים המעולה "כיכר קידס") שלא מכיר את האתר ואין מבוגר שלא נכנס להתעדכן על הבוקר "מה כתבו בכיכר". אפילו רב גדול מאזור המרכז, מופרש מכל ה'עולם הזה' שדיברתי אתו לצורך כתבת המגזין "הבורחים לחו"ל מדברים" – אמר לי שהוא מכיר את האתר.
3. קו 400
אחד הקווים העמוסים והמדוברים ביותר בחברה החרדית. הקו שמוביל מירושלים לבני ברק וחזרה. עשרות סיפורים של השגחה פרטית על כובעים שאבדו ונמצאו בדרך נס ושידוכים שנרקמו (ואולי גם נהרסו, ה' ישמור) בגלל שיחות במהלך הנסיעה.
לטיש, בר מצווה או חתונה, סתם לטיול ברחוב רבי עקיבא או למפגש חברים עליז, מה שבטוח שתעלו לאוטובוס לא יהיה מקום לשבת.
4. צ'ולנט בליל שישי
טוב, גם אחינו שבתפוצות כבר גילו את הגן-עדן הזה. ביום חמישי בלילה הולכים לאיזה מסעדה טובה, מפרישים מינימום כליה (סתם נו, לכל הפחות שלושים שקלים לקופסת פלסטיק קטנה) ויושבים עם החבר'ה לארוחה טובה. המשודרגים (ובעצם: הנצמדים למסורת) יאכלו את הצ'ולנט בצהריי שבת וילכו לישון עד זמן מנחה, שהרי שינה בשבת תענוג.
5. סטטוס בוואטספים
כמדומני שאין בקושי אנשים מהמגזר הכללי שמשתמשים בסטטוס של הוואטספ. יש להם פלטפורמות אחרות לפרסם את עצמם אוכלים, רצים או סתם משועממים. בתרבות החרדית, הסטטוס הוא כלי שימושי ופעמים רבות מאוד רווחי. ידידי למקלדת משה מנס עשה על כל נושא הפרסום בסטטוסים כתבה מרתקת ששווה קריאה בהחלט.
תבוא לסתם אדם ברחוב ותגיד לו בוא תפרסם אותי בסטטוס שלך ואני אותך בסטטוס שלי הוא יסתכל עליך במבט שאתה מעדיף שלא יסתכלו עליך.
6. "אריין און ארויס"
טוב, זה אחד המשפטים שבאמת רק לחרדים יש מושג. "אריין און ארויס" פרושו מאידיש זה "להיכנס ולצאת" כשהכוונה היא להיכנס לטבול ולצאת כמה שיותר מהר.
יום שישי בצהריים, בטח מדובר בשבת חורף, המקווה מלא עד אפס מקום ויש כאלה שמוצאים לעצמם את הזמן לשקוע במחשבות בבור של המים החמים (ראה ערך פשקוויל). תמיד יש את המזרזים שימחאו כף אל כף ויכריזו בקול "אריין און ארויס" צווי פעמים.
7. פשקווילים
אם תרצה לצאת נגד מישהו בלי שייחשף שמך, אם תרצה לזעזע את אומות הסיפין במאה שערים רבתי, אאם תרצה ש"תזעקי ארץ" ושכל התושבים והסביבה יעצרו ממרוצת יומם
ויקראו בעיון ובדקדוק רב כל מילה – תכין פשקוויל, מודעה עם טקסט שחור ועדיף כמה שיותר גדול, מפחיד ומזעזע – והינה הרעדת את כל אנ"ש כאשר אתה בכלל עמוק בבור של החמים במקווה. שוין. מספרים שמה שמחזיק את הקירות במאה שערים כל כך הרבה שנים זה הדבק של הפשקווילים.
פעם פשקווילים היו יוצאים בהוראת גדולי הדור כאשר רצו להילחם את מלחמתה של תורה והשפעתם של המודעות הייתה רבה. היום כל צוציק שיודע להתנסח בשנינות מוציא פשקוויל חריף. עד כדי כך שראיתי כי יצא פשקוויל שלם נגד התינוק של במבה אוסם. ותזדעזע הארץ ת"ק אמה על ת"ק אמה..
8. נשות האברכים
זה גדול ממני כל הנושא הזה. אין לי את ההסמכה לעסוק במעמדם של אברכים ונשותיהם. גם איני רוצה לפגוע חלילה בדעת תורה. לכן אכתוב בקצרה: יש את נשות האברכים שמכינות סנדוויצ'ים בבוקר לבעל שיוצא לכולל וחוזר רק אחרי סדר שני לאיזה הפסקה קצרה ושוב יוצא ללמוד. ויש את נשות האברכים שנוסעות לדובאי למסע שאיני יודע איך ניתן לפרט אותו נכון בלי שאפגע במישהו או יצנזרו אותי. אז שכל אחד ייקח את זה לכיוון שלו. מה שבטוח, אף אדם מהמגזר הכללי לא יבין למה כולם מחייכים כשהמילה "נשות האברכים" נזרקת לחלל האוויר.
9. זופניק
וכמובן, הדובדבן שבקצפת "זופניק". שם נרדף למקום הנייעס והחדשות הכי חמות ומדויקות. המקווה המיתולוגי ליד מאה שערים. הגדיל לעשות ידידנו איציק אוחנה שלקח את זה בדיוק למקום הנכון ומדי שבוע 'מזפנק' לנו את כל הנייעס והרכילות הכשרה של החברה החרדית. אין אחד שלא פותח את הכתבה ואומר לעצמו בשקט: 'מי יודע, אולי השבוע יראו אותי'..
10. התלבטות
אני מתלבט מאוד בין "לא אומרים היום תחנון" שזר לא יבין איזה שמחה ועליצות זה נותן למתפלל הקולט כי תפילתו קצרה עכשיו בשלוש דקות, לבין "אתם יכולים לעבור למושב הקדמי?" ואז אתה בודק אם יושב לידך עוד מישהו ומגלה שהאישה שסך הכל רוצה לשבת וכל החלק האחורי באוטובוס עמוס, מדברת אליך ורק אליך.
יש לכם עוד רעיונות מבריקים שרק חרדים יבינו? כתבו לנו בתגובות