פרשת השבוע

'חיי שרה': איזו נפילה! // הרב אבי אברהם

איזו טעות אנו עלולים לעשות כאשר אנו מתייחסים לחטא כאל נפילה ובאיזה גיל היופי והחטא דומיננטיים יותר? הרב אבי אברהם, במבט חינוכי אקטואלי (חנוך לנוער)

הרב אבי אברהם | כיכר השבת |
(צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90)

כולנו מכירים כנראה את הביאור שכתב רש"י על הפסוק הראשון בפרשה "ויהיו שני חיי שרה שבע ועשרים ומאה" כי הכתוב פיצל את המספר 127 בכדי ללמד ששרה היתה "בת ק' לחכמה כבת כ' לחטא ובת כ' כבת ז' ליופי" וכל חייה היו שווים לה לטובה.

מסתבר כי היה הולם יותר היה לומר אולי בת עשרים ליופי ובת שבע לחטא, הלא הרבה יותר הגיוני להניח כי בת שבע פחות מונחת בחטא מבת עשרים וכי בת עשרים נמצאת יותר בשלב היופי וההתקשטות שלה יותר מאשר ילדה צעירה, ובכל זאת רש"י בחר להיצמד למדרש הזה שבת כ' זה לחטא ובת ז' זה ליופי בדווקא.

בילקוט שמעוני מובאת פרשנות מיוחדת שמובילה אותנו להסתכל על אותו הדבר, רק מנקודת מבט אחרת שתצליח לתת נופך נוסף לדברי רש"י .

יתכן שנקודת המבט שלנו מוטעית.

אנו מסתכלים מנקודת עינינו הפרטית והאובייקטיבית על דמות של אדם זקן, של אדם בגיל עשרים או של אדם בן שבע ומשליכים עליו את תפיסותינו, אך רש"י דיבר כנראה מנקודת מבט אחרת ומתפיסה בעיניים הסובייקטיביות של האדם עצמו ולא שלנו מהצד.

בדרך הטבע- ילד בגיל שבע רואה בתמימותו יופי בכל מקום.

הוא פוגש את היופי בכל דבר קטן, מתפעל ומתרגש ממנו באמת, כמו שאנחנו כבר שכחנו מזמן להתרגש. זו הסיבה שבן ז' ליופי.

בגיל עשרים לרוב, האדם נמצא בשלב שבו היצרים מבעבעים בו ומובילים אותו לכיוון האינטראקציה עם החטא, זאת מכיוון שבשלב זה האדם כולו שופע חיוניות והבשלה, הכוחות והטבעים של גיל הנערות, השלב הבריא והטבעי הזה, זורמים בדמו ומפעפעים.

בגיל מאה האדם רואה את עצמו בד"כ כחכם ובקי, גם אם הוא עבד כל חייו כשומר קישואים, וגם אם לדעתנו האישית הוא עדיין לא ה'עיפרון הכי מחודד בקלמר', בעיני עצמו הוא רכש חכמה ונסיון חיים ויודע משהו וחצי על החיים יותר מאיתנו.

רש"י מכוון את המסר ומדייק אותו לאדם עצמו, ובכלל לא לאיך שאנו מסתכלים עליו מהצד.

המסר הפעם הוא ישיר עבור כל אחד מאיתנו.

דע לך, כי בעבודת ה' נדרשים כל הכוחות הללו כולם!

יש מקום גם לתמימות ויופי, יש מקום גם להתמודדות ולנפילות בחטא ויש ערך מוסף גדול לחכמת חיים שנרכשת עם הזמן.

תהיה תמים כמו ילד ואז תראה את היופי בכל דבר, תבוא לחיים בגישה של נער מתבגר עם מרץ וחיוניות מבעבעת וגם עם חכמה ונסיון חיים כשל זקן שקנה חכמה.

עליך להבין שישנן תקופות שונות בחיים.

ישנה תקופה של נסיקה, תקופה של התמדה ושגרת הנסיעה ותקופה של נחיתה, כל הכוחות ותנועות הנפש נדרשים לנו בזמן ובמקום המתאים להם כדי שהתוצאה הסופית בכל "מצבי האני" שלנו תהיה "שכולם שווים לטובה".

נר ענן ועיסה

שותפותה של שרה במפעל חייו של אברהם באה לידי ביטוי בבית.

חז"ל מביאים כי כל ימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אוהלה, היתה ברכה בעיסה והיה נר דולק מליל שבת ועד ליל שבת, וכיוון שנפטרה נעלמו כל אותם הסימנים וחזרו רק כאשר רבקה אשת יצחק חזרה לבית אחרי נישואיה עם יצחק.

ענן קשור, נר דולק וברכה בעיסה, מה עניינם של שלושת היסודות הללו?

יתכן ושלושת הסימנים מייצגים אף הם את שלושת התהליכים ותנועות הנפש הנדרשות לאדם בתקופות השונות.

נר מייצג את היופי המאיר וההתחדשות התמידית הנצרכת, להישאר תמיד חם ודולק מאור השבת הרוחני.

ענן קשור לאוהל מייצג את החיבור בין הרוחניות (ענן) לגשמיות (אוהל), את נקודת המפגש והחיכוך בין השאיפה והרצון לעולם המעשה החומרי והמחטיא ואת הדינאמיקה והמתח התמידי שביניהם, והברכה בעיסה מייצגת מציאות חומרית גולמית של גוף שמגיע לידי ריבוי וברכה מעצם שהייתו בעולם, כזקן שקונה חכמה שפורה בו.

נפל או שכן?

בפירוש רש"י האחרון לפרשת חיי שרה רש"י עומד על עניין לשוני וההבדל שבין המילה 'נפל' או 'שכן'. הוא דן האם זה בעצם אותו דבר או שזה למטה מזה.

מה ההבדל והמשמעות הגדולה של דיון זה? האם רש"י השקיע רק בדיוק הטרמינולוגיה הלשונית שבתורה?

נראה שיש הבדל משמעותי בצורה ובפרספקטיבה שבה אנו מציגים את הדברים, בנקודת המבט.

האם נכון להציג לנער את החטא כ'נפילה' שלו, או שמא לכוון אותו להשלים ולהכיר במודעות עצמית ש'שם הוא נמצא ושוכן' בשלב זה של החיים שלו, לא מתוך רצון להרפות את עבודתו והתמודדותו מול החטא, אלא מתוך פרספקטיבה רחבה שכעת זה השלב שבו הוא נמצא. לא כל חייו הוא יתעמת באותה הצורה עם החטא, וזה שכעת זהו השלב זה מכיוון שזה גם השלב שיש בו את כוחות הנפש הפנימיים להתמודד ולהתעמת עם החטא ולכן זה נדרש ממנו בשלב זה להתפתחותו האישית, הנפשית והרוחנית.

לא צריך "להילחם" במובן של לסבול ולתת לזה להשפיע על הנפש, לא נדרש לראות בכך "נפילה" דרסטית ששוללת את כל מי ומה שאתה כעת ומה שאתה עשוי להיות עוד בעתיד, עליך להשלים עם המצב, "לשכון בו" ולמצוא בעצמך את כוחות הנפש שנמצאים בהלימה לגיל ולתקופה כדי ללמוד מהמצב הנוכחי דבר או שניים על עצמך ועל היכולות שנמצאים בך עמוק בפנים.

"אם רוח המושל תעלה עליך- מקומך אל תנח" (קהלת)

בצורה כזו אולי ניתן להגיע בסופו של דבר למצב שניצלנו את כל השלבים בחיים וכולם יהיו בע"ה "שווים לנו לטובה".

הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה

להערות וליצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר