בפרשת "שופטים," אנו לומדים על המצווה למנות מלך, המצווה את בני ישראל לבחור מלך עבורם. הכתב סופר, רבי אברהם שמואל בנימין סופר (5575–5631, 1815–1871), שואל למה הנביא שמואל (שמואל א' ז') נזף בעם כאשר ביקשו מלך. אחת הסיבות שהוא מציין היא שהעם רצה מלך לא רק כדי לקיים את המצווה, אלא מהרצון להידמות לתרבויות אחרות. הם רצו להיות "ככל הגויים," דומים לעמים זרים.
התבוננותו של הכתב סופר מעניקה מספר עקרונות מעשיים. אנו איננו חייבים להעתיק מאחרים בכל תחום בחיים. במקום לנסות לאמץ שיטות חיים של תרבויות אחרות, עלינו להתמקד בשמירה על דרך התורה וההלכה.
ההתבוננות של הכתב סופר מדגימה את חשיבות האותנטיות. בין ברמה האישית ובין ברמת הקהילה, איננו צריכים לנסות להיות מה שאנחנו לא. אנשים צריכים להישאר נאמנים לערכיהם ולהתעלם מציפיות חיצוניות. כקהילה, חשוב לשקול את הזהות הייחודית שלנו ואת הדרך שבה אנחנו חיים, ולא לנסות להתאים למציאות של אומות אחרות.
האמירה של הרבי מקוצק, רבי מנחם מנדל מורגנשטרן (5575–5631, 1787–1859), משקפת באופן יפה את הרעיון: "אם אני אני ואתה אתה, אז אני אני ואתה אתה. אבל אם אני אתה ואתה אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה". הציון הזה מלמד אותנו על חשיבות האותנטיות, ברמה האישית וברמת הקהילה. כשאנו נשארים נאמנים לעצמנו, אנו מגלים את הפוטנציאל