"במהלך השבעה, פתחנו את התיק שלו שקיבלנו מהמשטרה" סיפר כתריאל קיי אחיו של הקדוש אליהו קי שנרצח לפני שנה וחצי בדרכו לעבודתו כמדריך בכותל המערבי "ומצאנו את התפילין שלו וספר ליקוטי שיחות של הרבי. אלי מאוד אהב את השיחות של הרבי. הוא במיוחד אהב את היידיש, אהב להתחבר לזה. אפילו בימים שהוא לא היה כזה דתי והיה בקיבוץ הוא למד ליקוטי שיחות עם החברה. פתחנו את הספר וגילנו קליע שתקוע בתוכו. וכשאתה משאיר את הספר על השולחן, הקליע תופס את הדפים ומצביע על דף שמדבר על ההפטרה. וזו הפטרה שקוראים רק בשנה מעוברת, כמו השנה שהוא נרצח בה. וזו ההפטרה שמספרת על נביאי הבעל ואליהו בהר הכרמל.
שאלתי את הרב שלי הוא אמר לי שאין ספק שהרמזים כאן הם כמו נס - אליהו הנביא כשמו של אחי אליהו, אומר לעם ישראל עד מתי תפסחו על שתי הסעיפים. תחליטו. אלי אחי היה בחור עם מסע חיים מורכב. גדל בבית דתי, למד בישיבה. החליט להתגייס. היה תקופה שהוא היה פחות מחובר לדת אבל עדיין למד ליקוטי שיחות. וסוף הסיפור של אליהו שכולם אומרים השם הוא האלוקים. זה חותמת על החיים של אלי, שהיה לו מסע ובסוף כל בן אדם וכל נשמה יודעת השם הוא האלוקים.
אתה מספר לי את זה ויורדות לי דמעות. אזכיר שאנחנו כאן בתוכנית מיוחדת של כיכר השבת, מתפללים וזוכרים בדרך שלנו ובכל שנה עשרות אלפי אנשים אומרים פרקי תהילים. והנה אתה כאן אתנו, אחיו של אלי שגם היה חייל ונרצח רק בגלל שהוא יהודי.
אני זוכר היטב את המקרה של אחיך וזה הוא מקרה שבאמת יכול לחבר הרבה אנשים. מצד אחד ממשפחה שומרת תורה ומצוות, חבדניקים. מצד שני חייל. והדבר שהכי בולט בתמונות ממנו זה המאור פנים, החיוך. אי אפשר שלא לכאוב ולהתחבר. מתי הוא נרצח?
"שנה וארבעה חודשים".
תספר לי על המשפחה
"אנחנו ארבע אני הבכור, אלי אלחנן ואחותי הקטנה נעמה"
אז אתם חבדניקים מדרום אפריקה עושים ביחד עליה לארץ?
"לא בדיוק. דווקא אלי היה החלוץ. עלה ראשון לארץ לישיבת חבד בקרית גת ואז אח שלי הקטן חנן הגיעה לישיבת חבד בירושלים ואז אני וכשההורים שלי הבינו שהילדים שלהם לא חוזרים והחליטו גם לעלות".
אני חייב להגיד כאן משהו, יש השראה בסיפור שלכם למקום ולמשמעות שלקחתם את זה. כשאתה כשבאת לכאן אמרת לי אני רוצה שיצא משהו מהראיון הזה, ועוד נגיע לכך. אבל בוא נחזור לאותו יום נוראי. היכן אתה נמצא.
"קמתי קצת מאוחר, בדרך לעבודה ראיתי שהיה איזה פיגוע. יש סירטון ששומעים את היריות. וחשבתי שזה נראה רציני. חבר שאני עובד אתו אמר לי היה פיגוע ואמרתי עוד אחד. הייתי ליד השוק וחברה של אישתי שלחה לי קישור לאינסטגרם ואמרה לי 'לא רוצה להפחיד אותך אבל זה נראה כמו אלי'. ופתחתי את התמונה וראיתי את אלי שוכב מת ברחוב. ככה זה התחיל. אמא שלי התקשרה ושאלה אותי איפה אלי, הוא לא זמין - לך תבדוק. רצתי לדירה שלו ולא היה מענה, הייתה שם מוכרת פירות שעזרה לי הרמנו טלפון למשטרה שהפנו אותי ל110 למענה קולי. המוכרת התקשרה ואמרה להם יש כאן משהו רציני. התחלתי לרות מתחנת משטרה לתחנת משטרה עד שהתקשרו אלי ואמרו לי אנחנו נגיע אליך.
אעצור אותך שניה ואומר שזה חשוב לך לספר על השתלשלות העניינים, זה דבר שגם סיפרת בכנסת במטרה שיהיה טיפול יעיל יותר במקרים כאלו
נכון, וגם הנושא הזה ובאמת הועבר חוק שאוסר לשתף תמונות ושמות של נפגעים לפני שהודיעו למשפחות כמו שקרה במקרה שלי. ובחזרה לאותו יום, בינתיים הורים שלי הגיעו. השוטר לקח אותי למפקד התחנה, לקחו ממני את הנשק וברגע שנכנסתי לחדר ראיתי תמונה שלו ותעודת זהות שלו על הטלפון. הגענו לבית חולים ועדיין לא סיפרתי להם. היה חשוב לי להודיע להם במקום בטוח ושקט".
מי הודיעו להם?
"האשת מקצוע שאלה אותי אם אני רוצה שהיא או שאני אמסור את ההודעה ואמרתי לה שאני הבכור אז אני. נכנסנו לחדר ונתתי לכולם חיבוק ואמרתי אלי כבר לא איתנו. ולא הבינו ואמרתי שוב שאלי לא איתנו וזה הולך להיות קשה אבל נעבור את זה יחד. הזיכרון שיש לי מאותו רגע. זה את אבא שלי נופל על הכיסא שהיה שם וצועק ברוך דיין האמת וזה מה שמחזיק אותי כל הזמן. יש מישהו משגיח מלמעלה. אנחנו מתקשים להבין אבל מישהו משגיח מלמעלה. משם הסיפור הלך והתגלגל לקבורה והשבעה".
בהמשך הריאיון דיברנו על דמותו המיוחדת של אלי הי"ד, איך מתמודדים הטרגדיה ומה אנחנו יכולים ללמוד ולקחת מהאובדן הזה
>> הכנסו עכשיו וקחו על עצמכם ספר תהילים או אפילו פרק אחד - לזכרו של אחד הנופלים <<