מסופר על האדמו"ר מקוצק זיע" א, שבשעה שהיסב עם חסידיו לסעודת ט"ו בשבט, פנה לאחד מהם – גביר בשם הירש לייב, ואמר לו באידיש: הירש, לייב עס רויגין (אכול ביצי דגים). צליל המילים נשמע כמו "אתרוגין", והחסידים על אף שהבינו כי יש משמעות לדברי הרבי, לא הצליחו לרדת לעומקה. באותה שנה פרצה מלחמה ששיבשה את כל הדרכים, ולא ניתן היה להשיג בשום אופן אתרוג, אולם אותו גביר – הירש לייב, הצליח להשיג אתרוג במסירות נפש, ולהביאו לאדמו"ר מקוצק. אז זכו החסידים להבין את משמעות דבריו של הרבי, שכן נאמר בספרים הקדושים שבט"ו בשבט יש להתפלל על האתרוג.
* * *
חסידו של האדמו"ר רבי מרדכי מצ'רנוביל זיע"א, קנה לחג הסוכות אתרוג מהודר עבור רבו, והחליט גם לקנות אתרוג עבור האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין זיע"א. אך לאחר שקנה את האתרוג השני, הבחין כי הוא מהודר הרבה יותר מן הראשון, ולכן החליט שיתן אותו לרבו.
כשהגיע אותו חסיד לצדיק מרוז'ין, מסר לו את האתרוג הפחות מהודר, אך הצדיק התבונן בו בפליאה, וחזר ושאל כמה פעמים: "האם זה האתרוג שלי"? נבהל אותו חסיד, הוציא את האתרוג המהודר יותר וסיפר לצדיק את כל מה שארע. לאחר מכן הגיע החסיד אל רבו – הרבי מצ'רנוביל, וללא אומר ודברים מסר לו את האתרוג הפחות מהודר.הצדיק התבונן ממושכות באתרוג ושאל בפליאה "האם מישהו נגע באתרוג שלי"? גם הפעם לא היה מנוס לחסיד, והוא סיפר לרבו את הדברים כהווייתם. הצדיק השתתק לרגע, ואחר פנה אליו ואמר "דע לך שביום ט"ו בשבט נגזר ונקבע בשמים לכל אחד איזה אתרוג יקבל לחג הסוכות. ועל כן מלכתחילה לא היה טעם בהחלפת האתרוגים".
* * *
הבעל שם טוב הקדוש זצ"ל, היה דורש נוטריקון של אתרוג: "א'ל ת'בואני ר'גל ג'אווה" (תהלים ל"ו י"ב), כלומר: האתרוג שאיתו מקיימים מצות נטילת ארבעה מינים, הוא עצמו פונה אל האדם הנוטלו, מבקש ומתחנן אליו: אנא אל תתפאר ותתגאה באתרוגך הנאה, רק הטה נא את המצווה לשם שמים.
דבר דומה אומר האדמו"ר רבי משה מיווראן זצ"ל: כשם שהאתרוג מתחנן "אל תבואני רגל גאווה" כך מתחנן הלולב, ואומר בלשון סופי של אותו הפסוק: "ויד רשעים אל תנידני".
* * *
האדמו"ר רבי מרדכי מנסכיז' זצ"ל היה עני ואביון, וכל ימות השנה היה מצרף פרוטה לפרוטה בכדי לקנות אתרוג מהודר לחג הסוכות.
והנה, פעם אחת, בהתקרב החג, הלך לקנות אתרוג, כשבידו סכום כסף הגון. בדרכו, הבחין לפתע ביהודי היושב ובוכה, ולשאלתו לפשר הבכי, השיב אותו יהודי כי הינו שרוי בצרה גדולה, היות וסוסו, שכל פרנסתו תלויה בו נפל ומת. הוציא הרבי את צרור כספו העניקו ליהודי, ופנה ואמר לו בשמחה ובעידוד: "הנה קח נא את הכסף וצא וקנה לך סוס".
כשחזר הרבי לביתו בלא אתרוג קרא מתוך התלהבות: "ברוך המקום שהזמין לי לחג זה הדר שבהדרים. כל איש מישראל יברך על "אתרוג" ואני אברך על "סוס".
* * *
לר' זוסיא מאניפולי היו תפילין מהודרות מאד.פעם כשהיה דוחק , ואתרוג מהודר עלה הרבה כסף, מכר את התפילין וקנה בכספם אתרוג מהודר מאד.
הדבר חרה מאד לאשתו הרבנית, ובכוונה נשכה את הפיטום ופסלה את האתרוג. ר' זוסיא לא כעם ולא אמר שום דבר, והראו לו בחלום שהשתיקה שהתאפק ולא כעס חשובה יותר מקניית האתרוג.
* * *
כשנסע הרבי ר' משה'לי מלעלוב לארץ ישראל, אמר האדמו"ר הרב שר שלום מבעלזא לבנו: "ראה נא ראה כמה גדולה היא חיבת ארץ ישראל של אותו צדיק. יודע הוא רבי משה'לי שלא יהיה לו אתרוג על הספינה בחג הסוכות, ובכל זאת הוא נוסע. כמה גדולה היא חיבת ארץ ישראל של הרבי ר' משה'לי".
* * *
ענוותנותו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל מקלויזנבורג ידועה ומפורסמת. בתשובה נדירה המופיעה באיגרותיו פוסל הרבי אתרוג שנרכש בכספי פדיונות שמעניקים חסידים לרבם מדין אתרוג הגזול, וכך כתב: "היודע תעלומות יודע שעברתי על כל התורה כולה מא' עד ת', ומיום שעמדתי על דעתי מריתי רצון קוני". ומסיים שם "האתרוג יחזור לכשרותו רק אם יאמרו החסידים בפה מלא שעל מנת ליתן את האתרוג לאיש ריקני כזה הם נידבו".