הנהגות בימי הולדת
השבוע מלאו מאה שנה לרב יוסף שלום אלישיב. הלכנו לבדוק, איך נהגו גדולי ישראל ביום ההולדת שלהם, ומה מיוחד בגיל מאה.
הבעש"ט היה נוהג לערוך סעודה בכל שנה בי"ח אלול - יום הולדתו.
ר' ישראל מרוז'ין בא פעם לביתו ומצא שמכינים סעודה. כשבירר לכבוד מה, ואמרו לו שזה לכבוד יום הולדתו - כעס, ואמר "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים".
כשמלאו לחפץ חיים, בי"א בשבט, תשעים שנה, עשה סעודה. ואמר שבזכות ספרו חפץ חיים זכה להאריך ימים. ובאותו היום סיים לכתוב את ספרו "בית ישראל".
בעל ה"שדי חמד" היה נוהג ציין את יום הולדתו ה70, בז' חשוון, בחוג תלמידים מצומצם, ושתו כמה כוסות לחיי הרב.
ר' שמואל סלנט היה נוהג להסתיר מאחרים מתי יום הולדתו. (ב' שבט, למי ששאל).
ה"כתב סופר" היה נוהג לסיים משכת כל שנה ביום הולדתו.
רבי חיים פלאג'י, כשהיגע לגיל שמונים חיבר ספר, ובו הנחיות והוראות איך ינהג האדם מזמן שהגיע לגיל 70 ואילך.
הבן איש חי כתב שיש נוהגים לעשות בכל שנה את יום ההולדת ליום טוב, וסימן יפה הוא, וכך נוהגים בבתינו.
אדם שהגיע לגיל שבעים, יש סוברים שצריך לברך שהחיינו, ולכן יש שנוהגים לברך על פרי חדש או על בגד חדש ולצאת ידי חובה.
רבים מגדולי ישראל התנגדו לחגיגת ימי הולדת, כיון שאין במקורותינו מקור לחגוג יום זה. גם אלו שחגגו את היום, לרוב ציינו את יום הבר מצווה, ולא את יום הלידה, כי יום הלידה אינו יום משמח, כי נח לו לאדם שלא נברא משנברא.
ציון מיוחד יש לגיל מאה, שמי שהגיע לגיל זה הוא בחזקת חי. ופסק בשלחן ערוך, שלמרות שבין גיל שמונים לגיל מאה יש לחשוש בכל מיני מצבים שמא מת, מגיל מאה הוא בחזקת חי.
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות: כשפרעה חגג יום הולדת, היה נוהג לשחרר אסירים לחופשי.
עד מאה ועשרים.