בפרשת השבוע 'חֻקַּת' מסופר על פטירתו של אהרון הכהן שהיה אהוב על כל ישראל. מטבע הדברים, העם כולו - הן הגברים והן הנשים התאבלו וביכו את פטירתו של אהרון, כפי שנאמר: "וַיִּבְכּוּ אֶת־אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל".
אהרון הכהן זכה לכך, היות והיה משכין שלום ואהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו, תמיד רדף וחיפש את השכנת השלום. גם כיום עלינו ללמוד מדמותו כדברי חז"ל: "הוי מתלמידיו של אהרון הכהן אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
מסופר על רב ידוע ששאל את אחד הצדיקים בדורו: כיצד הצלחת לקנות אל ליבם של האלפים הבאים אליך? ומדוע כולם נוהרים אליך ומשחרים לפתחך, ואליי אף אחד אינו מגיע? ענה לו הצדיק בחיוך: באים אליי משום שמעולם לא שאלתי איש: מדוע אתם באים או מדוע אינכם באים? ואילו אליך לא באים, היות ואתה מוטרד מכך שלא באים אליך...
אל אהרון הכהן כולם הגיעו, בגלל האהבה שהרעיף על כולם, ולכן עלינו ללמוד ולאמץ מידות טובות – אהבה, נתינה ועזרה לזולת, השכנת שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, ולראות בזולת רק את הטוב. זה קשה, אבל זו הדרך היחידה להאהיב שם שמיים על הבריות ולקרבן תחת כנפי השכינה.