הרבנית גולדה אליפנט ע"ה

מהגרת בת שלוש

הרבנית ע"ה נולדה בכ"א תמוז ה'תרצ"ב [1932] בעיירה מיר הנודעה, בת לרב נחום דוד הרמן זצ"ל ולרעייתו חיה דובא. כבר מלידה התחנכה הרבנית לחיים של תורה ויראת שמיים אמיתית, בהיותה נצר למשפחת הרמן המפוארת, נכדתו של הרב יעקב יוסף הרמן זצ"ל עליו נכתב הספר "הכל לאדון כל", ואחייניתו של הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל ראש ישיבת תורה אור שנפטר לפני כשלושה חדשים.

בגיל שלוש היגרה משפחתה לניו יורק שבארה"ב, והצטרפה לקהילה היהודית שם. הרבנית סיפרה שעל רקע המצב הקשה בו היו אז יהודי ארה"ב, בין מבחינה גשמית ובין מבחינה רוחנית פירסם סבה מודעה בעיתון ובו קרא ממעמקי ליבו לאנשים שיצטרפו אליו ויסייעו לו להציל את יהדות אמריקה. אדם אחד בלבד הגיב למודעה- סבה השני של הרבנית.

שש עשרה שנה לאחר שעברו לארה"ב, התחתנה הרבנית עם הבחור מרדכי אליפנט, אשר נעשה לימים אחד מעמודי התווך של עולם הישיבות בארה"ק. בחתונתם השתתפו קהל רב וחשוב, ובראשם כל גדולי יהדות ארה"ב דאז - הרב יצחק הוטנר, הרב משה פיינשטיין, הרב יעקב קמניצקי, הרב אהרן קוטלר, הרב אריה לייב מאלין, הרב ראובן גרוזובסקי ועוד.

בגיל עשרים וארבע עלתה לארץ עם בעלה. לאחר תקופה קצרה בבני ברק עברו לירושלים, שם שקד בעלה על תלמודו בהתמדה נוראה בבית המדרש של ישיבת קמניץ, כשהרבנית תומכת בו בכל כוחה ומגישה לו אוכל דרך החלון. לאחר מספר שנים כשהחל הרב אליפנט בפעולותיו להקמת רשת מוסדות איתרי, עמדה הרבנית לימינו וסייעה בידו בהחזקת ישיבותיו, ובמקביל הקימה מוסדות משלה להם התמסרה בכל מרצה – רשת גני הילדים "ילדי זהבה", בהם התנחמה על שלא זכתה לחבוק ילדים משלה.

הרבנית הרבתה מאוד לעסוק בסתר בצדקה ובגמילות חסדים, אך לרבים נודעה בעיקר בתפילותיה הטהורות ובפרקי התהילים שהרבתה לקרוא למען כלל ישראל ולמען כל מי שידעה כי סובל מצרה כלשהי. בלב כל אחד מבוגרי ישיבת איתרי חקוקה דמותה היושבת בחדרון מול הכניסה לביתה, ומתפללת בלחש מתוך ספר התהילים שבידה.

כל אשר הכירה מקרוב ידע כי גני הילדים שהקימה וישיבת איתרי בה התגוררה היו כל נחמתה בחייה למודי הייסורים. כמי שנולדה בצילה של ישיבת מיר המפורסמת וגדלה בצילם של מרכזי התורה הגדולים בארה"ב, הייתה לה נחת רוח מיוחדת בפריחתה והצלחתה של הישיבה, אשר הייתה חלק בלתי נפרד מחייה. לא היה דבר ששימח אותה יותר מאשר לשמוע כי הבחורים לומדים בהתמדה.

במשך שנות חייו של הרב אליפנט בעלה התמסרה בדאגה לשלומו ובריאותו. לאחר פטירתו ניסתה למצוא מזור לכאביה בפעולות צדקה וגמ"ח כדרכה מאז, אולם לדאבון לב כוחה לא עמד לה והיא נחלשה מחודש לחודש. לפני כחודשיים אושפזה בבית החולים לאחר שנתגלתה בגופה המחלה הנוראה, ואמש הסתלקה לבית עולמה.

הרבנית לא זכתה לזרע של קיימא, אולם שמה נקרא על גני הילדים שהקימה, ורמוז בשם ספריו של בעלה הדגול ובשם הישיבה שהקימו – "זהב מרדכי". כל אשר התחנכו במוסדות אלו, אלה הם ילדיה.

ההספדים

את משא ההספדים פתח הרב שרגא שטיינוביץ באמירת פרקי תהילים. לאחר מכן, הוזמן הגאון רבי שמואל אוירבך לשאת מילים על מסירותה לתורת בעלה מתוך ייסורי הנפש והתלאות שעברה בחייה. לאחריו דיבר ראש הישיבה הגאון רבי שלמה פישר על מידת האמונה של הרבנית ע"ה, וסיפר שאחד מגדולי המשגיחים ביקר אצלה בימיה האחרונים, והיא דיברה דברי אמונה ובטחון בצורה כזאת שהוא יצא מחדרה ואמר "באתי לחזק ולבסוף יצאתי מחוזק". וכן הזכיר את עבודת השם וגמילות החסדים שהייתה מושרשת בה, ועל שגידלה את בני הישיבה כבניה שלה.

לאחריו הספיד בקול בוכים הגאון רבי מיכל זילבר, ראש ישיבת זוועיל שעמד על הקרבת חייה למען תורת בעלה ולמען תורת בני הישיבה. במילותיו ריגש את מאות המסתופפים, ובדמעות דיבר ישירות אל הרבנית ביידיש. לאחר מכן הספיד ראש הישיבה הגאון רבי אריאב עוזר שהזכיר את הכרת הטוב שלו ושל כלל ציבור תלמידי הישיבה לרבנית ע"ה, שעשה הכל למענם תוך מסירות נפש ממש. את משא ההספדים נעל בן דודה, הגאון רבי שמחה שיינברג, ראש ישיבת תורה אור, ששיתף את הציבור במדרש תנחומא שאומר שתלמידיו של אדם הם עומדים לו בשמיים כבניו ממש, והם יהיו לה כמליצי יושר בעולם שכולו טוב.

בזמן שראש הישיבה הגאון רבי שלמה פישר אמר קדיש, החזיקו תלמידי הישיבה במיטתה בדמעות זולגות, ויצאו למשא הלוויה לכיון הר המנוחות.

המקום ינחם את כל בני הישיבה – בעבר ובהווה, ראשיה ומנהליה על אובדנם, ולא יוסיפו לדאבה עוד.