פרק ב': זיהוין של ערים כמו ירושלים, חברון ויפו אינו מוטל בספק. אך באשר לזיהוין של ערים קדומות כמו בית שמש וירמות, ישנה בעיה. שכן הסימוכין לזיהוי נובעים מעולם המחקר. היכולת לדקור את הנקודה בשטח ולזהות תל קדום כעיר קדומה ידועה חייב להיות נסמך על תופעת 'שימורי השמות' ומדע הארכאולוגיה.
לפוסקים ודיינים אין תואר באוניברסיטה בחוג לארכיאולוגיה ולגיאוגרפיה מקראית. משכך, הרבנים שמתעסקים בתחום צריכים לדלות את המידע הרב שהצטבר דווקא משם, וכבר פה אנו מתמודדים עם המוקש הראשון.
כינוס בו יושבים ביחד רבנים וארכיאולוגים הינו נוף חריג בארצנו. אולם בכל הנוגע לבית שמש, תקדים כזה היה בעבר עת התכנסו בשנת התשע"ו הגאון רבי נתן קופשיץ, הג"ר י"ח כהן, הרה"ג אליהו סולובייצ'יק ועוד רבנים, ביחד עם ארכיאולוג מרחב ירושלים ברשות העתיקות ד"ר יובל ברוך, ואדריכל רשות העתיקות שחר פוני ב'תל ירמות'.
מהו יחסה של ההלכה לאמינותם של שימורי השמות?
העיר בני ברק כדוגמא, שוכנת בסמיכות למקום בו השתמר שמה מתקופת חז"ל (אזור מחלף מסובים). היא כונתה בידי הערבים יושבי ארץ ישראל במאות השנים האחרונות: 'אבן אבריק'. האם אמינותם של השמות שהגיעו לידינו ע"י הערבים היא מספיקה מבחינה הלכתית?
כותב רבי אשתורי הפרחי בעל ה"כפתור ופרח" (שמוזכר בשולחן ערוך 35 פעמים): "הארץ לעולם עומדת ובשמותיה ברוב והשינוי בשמות מעט הוא ... ואודיעך כי שמות העיירות והנהרות הכתובים בכתבי הקודש שבכתב ושבעל פה שמעט הוא מה שנשתנה שמם בין הישמעאלים", (כפתור ופרח, עמ' תרל"ה).
השימוש ב'שימורי השם' היה נפוץ בתקופת הראשונים כגון הרמב"ן, הכוזרי ועוד. ברם, הפוסקים המאוחרים הכריעו שלא ניתן לפסוק הלכה על פי שימור שם בידי המוסלמים על אף שמדובר ב"מסיח לפי תומו".
הראי"ה קוק כתב: "סוף כל סוף, אי אפשר לקבוע מסמרות, על סמך השמות השגורים בין הערבים", (אגרות הראי"ה ב, תכג).
החזון איש כתב: "ועדיין אין אנו בטוחים אם אפשר לסמוך על מפת הארץ שלא דיקדקו בדברי חז"ל ושמות הערים ומקומותיהם נשתנו ויש שנמחקו זכרם ובנו על אומדנות" ,(שביעית ג, יח-יט).
אולם עיון מדוקדק בשאלה זו מורה כי שלילת אמינות שימורי השמות היא מסויגת בהחלט. הראי"ה קוק (אגרות, חלק ב, עמ' קה) התייחס בכובד ראש לניסיון לחדש 'דין מוקף' במקום המזוהה כעיר הקדומה 'אונו' חרף ההסתמכות על שימור השם. גם נראה שהחזון איש שלל רק את מה שלא נחקר בידי ת"ח.
כך כותב הג"ר יוסף ליברמן בעיסוק בגבולה של א"י לענין שביעית: "הגבול הדרומי של ארץ ישראל המסומן בתורה, הרי קבעוהו ופרשוהו מחברי הגבולות לפני כמאה שנה ... ועל כגון זה ודאי סמך החזון איש ... וסמכינן על הגבולות המסורים בידינו", (שו"ת משנת יוסף א, מד).
חקר הגאוגרפיה המקראית הוא מקצוע שזכה לפיתוח עצום מאז כתבו החזון איש והרב קוק את דבריהם הנ"ל, ונחקר גם בידי חוקרים יראי שמים.
כבר לפני מאה וחמישים שנים כתב הגאון רבי יהוסף שווראץ, מחבר ספר "תבואות הארץ" (שעליו מסתמכים גם רבני בד"ץ עדה חרדית) ביקורת על ת"ח שלא חוקרים את הגאוגרפיה של ארץ ישראל, וכך דבריו: "ואמת אגיד כי בושתי וגם נכלמתי לפני חכמי העמים אשר באו ממרחקים הנה לחפור וחקור את כל הארץ, באמרם לי כי דרשו פעמים הרבה מחכמי בית ישראל ... ואין מגיד להם כי לא ידעו ארץ נחלת אבותיהם ... ולמה יגרעו חכמי בית ישראל מחכמי העמים... ציון היא ודורש אין לה ...".
הגר"י שוורץ (דברי יוסף, יא) מעלה את הבעיה הבאה עליה כתבו מאוחר יותר החזון איש והרא"יה קוק שייתכן שהשתנו מקומן של הערים מתקופת יהושע בין נון.
ואם נתהה האם נוכל לסמוך על הארכיאולוגים - כבר כתב הסטייפלר: "...לא חסרו בורים ושקרנים וזייפנים ... והנה המה ברוב גאותם בונים ע"פ השערות שכולם התועה דברים בדויים שלא היו ולא נבראו מרבים הבל ואת כולם ישא רוח" (חיי עולם, פרק כד).
הבעיה של תלמידי חכמים לסמוך על ארכיאולוגים היא מובנת. אותם ארכיאולוגים קבעו בפסקנות מרובה כי יש סימוכין מהארכיאולוגיה לדעותיהן הכפרניות. הם טוענים שהמחקר מוכיח כי מעולם לא יצאו ישראל ממצרים וסיפורי התנ"ך היא אגדת עם בדויה, ומדוע שנסמוך עליהם לגבי זיהויה של העיר 'בית שמש', ו'ירמות' העתיקה מתקופת יהושע בין נון, הרי הם עצמם לא מאמינים למסע כיבושי יהושע בין נון?!
ברם, בשנים האחרונות זכינו שמספר תלמידי חכמים יחדרו למקצוע זה ויצליחו להוציא יקר מזולל. את ספריו של החוקר הג"ר יהודה לנדי מקבלים בחביבות גדולי ישראל, ואף עיתון "יתד נאמן" מראיין אותו מידי פעם לגבי תגליות ארכיאולוגיות שונות.
כך נראה שניתן להוציא את הבר מהתבן, ולמסוך על ארכיאולוגים יראי שמים.
הספר "חומת בית שמש"
(באדיבות הכותב הרב דב קהלת)
בספרו של הרב דוד קהלת "חומת בית שמש" לוקטו ראיות רבות התומכות בשימורי השם של תל ירמות ובית שמש. יתר על כן, מלבד שני המקומות הללו, ניתן לזהות עוד ערים קדומות נוספות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון בסמיכות לבית שמש: צרעה, זנוח, עזקה, שוכה, עין גנים ואשנה.
הרב קהלת בנה בספרו הוכחה המבוססת על זיהויים של "אשכול ערים". מה שנראה היה בזיהוי של כל עיר בפני עצמה כזיהוי שהוא רק מסתבר ולא מוחלט, בשנה האחרונה טוען הרב קהלת לזיהוי ודאי בקיבוץ של כל שמונת הערים יחדיו, וכך נטען בספרו שיש לחגוג את פורים בבית שמש בט"ו לחודש אדר.
האם הפוסקים יקבלו ראיה זו? ימים יגידו...
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com