במדינת ישראל במלחמה מי יחנך את ילדינו הכל כשר. היום לדוגמה הוציאו sms ישן ששי פירון כתב כי אסור למכור בית לערבים. "אז ייצגתי את ההלכה, לא את עצמי" הוא הגיב. איש חינוך אמיתי אין מה לומר, פוסק הלכה שמחייבת את השואל אבל את עצמו? מה פתאום.
זה הזכיר לי מקרה שארע לי לאחרונה, לפני מספר שנים קניתי דירה בבאר שבע, המיועדת להשכרה, בעיקר לסטודנטים מהאוניברסיטה הסמוכה.
עד לפני חודש הכל היה בסדר פחות או יותר, אנשים גרו, בדר שילמו והעבירו את המפתחות לשוכר הבא. לפני כחודש השוכרים עזבו ונשארתי עם דירה וחשבון בנק ריקים. פרסמנו את הדירה בכל הדרכים האפשריות, וכלום. חוץ ממתווך טועה ששאל אם אנחנו מחפשים דירה באיזור, לא הגיע אפילו צלצול בודד מכיוון באר שבע. ואז רגע לפני שתרמתי לוועדת הרבנים לענייני דיור סכום הגון הגיע הטלפון.
בחור בשם אבי היה על הקו. הוא נשמע רציני, נסעתי מיד להראות לו את הדירה לפני שיתחרט. הגעתי לדירה, שלשה סטודנטים חיכו לי בכניסה, אבי ושני השותפים שלו. הם בדקו את הדירה מכל הכיוונים, הראו התלהבות,נהנו מהנוף(שעד היום לא מצאתי אותו) סיפרו שהם כבר המון זמן מחפשים, ובו זמנית איבדו לשמחתי את יכולת המיקוח לשנים הקרובות.
הם כמובן ניסו לומר שהמחיר יקר ואני הסברתי להם על ההשקעה הרבה בדירה. "עשיתי כאן שיפוץ יקר, לא הבאתי איזה מוחמד מהשטחים שיעשה עבודה ערבית". ואז ראיתי שהמשפט האחרון ממש לא מצא חן בעיני החברים החדשים שלי.
הבנתי שסוף סוף אני נפגש עם שמאלנים אמיתיים ועוד ספרדים. אבל ליתר ביטחון עשיתי להם את מבחן המבטא הידוע.
"חסרה כאן ידית בדלת, אתם רוצים ידית פלסטיק או מתכת?" שאלתי. הם לא הבינו מה זה כ"כ משנה עכשיו באמצע המו"מ, אבל ענו. שניים אמרו "פלסטיק" אחד אמר "לא משנה פלסיק או מתכת העיקר ידית". בקושי הצלחתי להשתיק את אנחת הרווחה שכמעט יצאה ממני-אף אחד לא אמר בלסטיק! כולם יהודים, שמאלנים אבל יהודים ב"ה. המשכנו את הדיונים, שכנעתי אותם לסגור לשנתיים במקום לשנה, חתמנו על חוזה, הם נתנו צ'קים ואני דמיינתי את השקט שהולך להיות בשנתיים הקרובות.
"אני חייב לספר לאבא שלי שמצאתי דירה" אמר אבי, הוא חייג את המספר וצעק בהתלהבות לאפרכסת "بغض النظر عن ما قاله الشيء الرئيسي هو تكلم بالعربية، وكنت اليهود هي غريبة عليكه" הייתי בהלם. לא ידעתי מה לעשות. מצד אחד החוזה חתום ומכל הצדדים האחרים אין מצב שאני משכיר את הדירה למוחמדים ימ"ש שעוד יתחילו במימוש זכות השיבה עם הבית שלנו...
נפרדנו לשלום (תמורת שטחים) והלכתי בדיכאון קל לבית המדרש הקרוב לברר האם מותר בכלל להשכיר לגוי בית בא"י ?
הגמ' בע"ז כא. עוסקת בדיני מכירה והשכרת קרקעות לעכו"ם. "רבי יוסי אומר, בארץ ישראל משכירין להם בתים. אמר רב יוסף, ובלבד שלא יעשנה שכונה. וכמה שכונה? תנא, אין שכונה פחותה משלשה בני אדם." וכן נפסק בשו"ע. כלומר אין מניעה מצד "לא תחונם" להשכיר להם בית, אלא יש כאן ענין של היזק לשכונה היהודית, ולכן אסרו חכמים להשכיר לשלושה גויים. ואומר הב"י שכל עכו"ם במשמע אפילו ישמעאל, ולאו דווקא עובד כוכבים ממש.
לכאורה במקרה שלנו אסור לי להשכיר. הם שלושה ישמעאלים - שכונה של ממש, אבל אפשר לדון, שהרי יש כבר באותו איזור סטודנטים גויים רבים, וממילא לא אני עושה את השכונה, היא הייתה כאן הרבה לפני, אני רק מוסיף, האם גם כאן אסרו ? או שכל האיסור הוא כמו שמדויק מלשון הגמרא "ובלבד שלא יעשנה שכונה".
הספיקות ההלכתיות והאישיות הקשות הביאו אותי להתקשר לאבי. "שכחתי להגיד לך כמה דברים" אמרתי לו "א. תזיזו את המיטה השמאלית שלא יטפטף עליה מהתקרה מים, לפעמים זה קורה ב. אל תדליקו שני מכשירי חשמל יחד, זה מקפיץ את החשמל ג. אל תתייחסו לנביחות של הבולדוג השכן הוא לא עושה כלום סתם נובח כל הלילה ד. אם אתם...." "הלו הלו, תעצור." הוא קטע אותי, "אין מצב שאנחנו נשארים כאן דקה. תחזיר את הצ'קים עכשיו".
