לשאלת רבים: האם יש חיוב על כל אדם לכתוב או לרכוש לעצמו ספר תורה, והאם יוצאים ידי חובת המצוה בשותפות?
תשובה: רבינו הרמב"ם (בהלכות ספר תורה, פרק ז הלכה א) כתב: "מצות עשה על כל איש מישראל, לכתוב ספר תורה לעצמו, שנאמר, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת". וכן פסקו הטור ומרן השלחן ערוך (סי' ע"ר), שחובה על כל אדם מישראל לרכוש לעצמו ספר תורה. (והנה רוב בני האדם אינם יודעים לכתוב בעצמם ספר תורה, אך אין בכל כלום, כי יכול כל אדם לקחת סופר אחר שיהיה שלוחו לכתוב את הספר תורה, והרי שלוחו של אדם כמותו, והרי זה כאילו כתב את הספר תורה בעצמו).
ומקור הדברים מהגמרא במסכת סנהדרין (דף כא:), אמר רבא, אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה (כלומר שירש ספר תורה מאבותיו), מצוה לכתוב משלו, שנאמר (דברים לא, יט) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. ומכיון שהלכה בידינו שאסור לכתוב פרשה אחת מהתורה, כי התורה ניתנה שלימה, בודאי כוונת התורה שנכתוב את כל התורה המסתיימת בשירת האזינו.
ועל דברי הרמב"ם הללו, כתב הגאון רבי יהודה עייאש זצ"ל, שמלשון זו מוכח שאם השתתפו אנשים רבים ויקנו ספר תורה, שלא יצאו בזה ידי חובתם, משום שמצוה זו מוטלת על כל אחד מישראל. ובתוספת ביאור, טעם הדבר הוא, מפני שנאמר בתורה, כתבו "לכם", וכשם שבמצות אתרוג שנאמר ולקחתם "לכם", אמרו רבותינו במסכת בבא בתרא (קלז:), שצריך שכל אחד יהיה לו אתרוג משלו, כמו כן במצות ספר תורה, החיוב הוא שיהיה לכל אדם ספר תורה משלו. וכן פסקו עוד רבים מן הפוסקים.
אולם בשו"ת חסד לאברהם כתב, שלפי מה שכתב הרא"ש שטעם מצות התורה שכל אחד יכתוב לעצמו ספר תורה, אינה אלא בכדי שיוכל כל אחד ללמוד מספר התורה שלו, כמו שנאמר, "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם", ולכן בזמן הזה שאין אנו רגילים ללמוד מתוך ספר תורה, מצוה גם לקנות תלמוד ופוסקים כדי ללמוד בהם.
ולפי זה צריך לומר שכך היא גזירת התורה, שכל אחד ילמד משלו ולא משל אחרים, ולא במה שירש מאבותיו, וכדברי הגמרא, ומעתה אף לשיטתינו, שאנו מחייבים לקנות ספר תורה ממש, כדברי הרמב"ם ומרן, כיון שאין אנו רגילים ללמוד מספר התורה, ממילא יצא ידי חובתו בשותפות, ובשעה שקוראים בו הציבור הרי גם הוא משתתף עמהם ויוצא ידי חובתו. שהרי אף אילו היה לו ספר תורה משל עצמו, לא היה לומד בו יותר ממה שיש לו עם הקהל. והאריך בזה מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, והביא עוד מדברי הפוסקים בעניין זה שהעלו להלכה שיוצאים ידי חובת קניית ספר תורה בשותפות, וחילקו בין דין ספר תורה לדין האתרוג שהזכרנו. ובפרט שיש לצרף לזה את שיטת הרא"ש שיוצאים ידי חובה אף בקניית שאר ספרי הקודש.
ולכן להלכה, מי שאין בידו לקנות לעצמו ספר תורה, יוכל לרכוש לעצמו ספר תורה בשותפות עם הקהל, כפי שנעשה במקומות רבים, שמתנדבים כל אחד מן המתפללים בסכום כסף וקונים יחד ספר תורה. אבל כל מי שיש לאל ידו לקנות לו ספר תורה ממקנת כספו, כן יעשה, ותבא עליו ברכת טוב.
והנה כאן המקום להעיר, כי אלה הקונים ספרי תורה, (וכן תפילין או מזוזות), עליהם להזהר מאד שלא להניח כספם על קרן הצבי, אלא יזהרו שלא לרכוש ספר תורה אלא באמצעות תלמיד חכם ירא שמים, שהוא ינהל את כל עניני הספר, בבחירת הסופר, שיהיה ירא שמים, ובענין ההחלטה על איזה הידורים נכון להקפיד, ועל איזה מהם ניתן לוותר, כי המכשולות בענינים אלה מצויים לצערינו מאד, אם בדברים שהם פוסלים את גוף הספר תורה מצד עצמם, כגון שהקלף אינו כשר לספר תורה, ואם מצד הסופר, שאינו מתנהג ביראת שמים, וספרי התורה שלו יכולים להיות פסולים ממש, ועד לספרי תורה שאינם עשויים עבודת יד, אלא ב"הדפס משי" וכדומה, שבכל אלו הספר הוא פסול מן הדין, והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כמי נהר.