בזמן שטכנאית האולטרסאונד נגשה להודיע לנו לצפות לבן, כבר אז ידעתי: הרב עובדיה יוסף יהיה הסנדק שלו.
בעייני זה לא היה דבר פשוט. כמי שלמדה בסמינרים אשכנזיים, הדבר היה לא צפוי מבחינת חברותיי ומכריי, ובאיזשהו מקום גם מבחינתי.
אבל מאז שהתחתנתי עם בעלי, אשר הוא ומשפחתו מקורבים מאוד למרן, אט אט חדרה בי ההערצה העצומה למרן. בהמשך, בזמן עבודתי ברדיו "קול ברמה", התחושה הזו אף גדלה עשרת מונים.
לא הפסקתי לקרוא, לחקור ולשאול על מרן, ובכל פעם נדהמתי מחדש מגדלותו העצומה.
לאחר מספר חודשים, הרגע הזה הגיע - זכינו לתינוק קטן.
מתארגנים לברית, אבל המחשבות רצות ללא הרף בראש: מי יגיע, וכמה? הרי הברית נקבעה לשעת תפילת מנחה בביתו של הרב – באמצע היום. מי בכלל יגיע לירושלים באמצע יום עבודה?
לקחתי בחשבון שיהיו מעט אנשים, למרות שזה אירוע ראשון שלנו אך לרגע לא התחרטתי, כי הסכמתי לוותר על הכל בתחושה שמי שירגיש קרוב, יגיע.
ברגע האמת, נכנסתי לבית הכנסת של הרב ונדהמתי מכמות האנשים שהגיעו. חלקם אפילו נאלצו להישאר בחוץ מרוב דוחק!
באותו רגע הבנתי: כולם כאן בגלל מרן.
ואני עדיין מסרבת להאמין: הרב עובדיה סנדק של בני! איזו התרגשות!
•
הברית החלה. הרב מקבל את התינוק לידיו מהמוהל - הרב ראובן אלבז שליט"א, אשר מיד מתחיל במילה.
והתינוק בוכה ובוכה...
בכל ברית שזכרתי, בכי התינוק מתערבב בברכות המוהל והאב. לא במקרה שלנו.
אני מתבוננת על בני אחוז בידיו הקדושות של מרן שכל מה שעניין אותו, שהבן שלי יירגע. הוא טובל אצבעו ביין ונותן בפיו.
כולם מחכים, אבל הרב ממשיך בשלו בניסיון להרגיע את התינוק. את הבן שלי.
ובסוף הוא נרגע.
"ויקרא שמו בישראל", ובעלי לוחש למרן: "איתי".
•
הברית הסתיימה, כולם מנסים להגיע לרב, אך לשווא. עוזרי הרב מכניסים אותו לחדרו ואותי – היולדת, לקבלת ברכה.
אני צועדת בהתרגשות, ליבי פועם בחוזקה מהזכות העצומה שנפלה בחלקי ונדהמת איך מכולן מרן מבקש דווקא את היולדת. יתכן שהוא מפנה זמן מיומו העמוס רק בשבילי הקטנה?
צמרמורת אוחזת בי.
יושבת מול מרן ועיני זולגות דמעות. אני בוכה מהתרגשות. והרב מרעיף עליי ברכות, בעודי בוכה.
הפעם הרב ניסה להרגיע אותי: "בשעה שהתחלתי לברך אחרי המילה התינוק שתק", סיפר בקולו הרך, "הוא שמע את כל הברכות. זה צדיק, ילד טוב".
אבל למשפט הבא לא הייתי מוכנה: "אבל היה חסר לו דבר אחד".
'מה?,' שאלתי מופתעת.
והרב ענה: "איתי לא ענה אמן!"
חיוך של הקלה על פניי. באותו רגע הבנתי שהרב חשב גם עלי, איך להרגיע אותי, איך לגרום לי לחייך מבעד לדמעות.
כי כזה היה מרן - אבא של כולם. דואג לכול. דואג לתינוק הקטן ודואג לי, אם התינוק, שלא תפסיק לבכות.
אבל עכשיו אני בוכה. לא מפסיקה לבכות.
נפשי שואלת רגע קטן של נחמה - ואין. אין מנחם, אין משיב לנפשי.
"אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו".