בשני עשורי שנים ששרתי בצה"ל למדתי, שקצין שמעד, היחס המחמיר למעשהו נמדד בין היתר ובייתר דגש של חומרה, לפי גובה הדרגה.
ככל שהינך בעל דרגה גבוהה יותר, כך העונש והיחס יהיה מחמיר ונוקשה עוד יותר.
ו'להבדיל': את הכלל של - "עם צדיקים הקב"ה מדקדק כבחוט השערה", כבר למדנו היטב בשנותנו בישיבה, ועוד לפני כן בחיידר.
אך מסתבר שגם העולם המודרני, אימץ תפיסה שכלית פשוטה זו, שככל שאתה נושא דרגה בכירה יותר, מצפים ממך ליתר הגינות וליושרה שלא משתמעת לשתי פנים.
השאלה הכמעט יחידה שנותרה בנושא זה הוא מי הוא בעל הדרגה הבכירה.
האם רב באשר הוא, הוא בעל הדרגה הבכירה שממנו יש לצפות שלא למעוד, ולא לחטוא אפילו לא כבחוט השערה, או מבעל הדרגה על הכתף, של ניצב כזה או אחר במשטרת ישראל, היא הדמות הבכירה שממנה היינו מצפים לסולם ערכים וזהירות שאין דומה לה.
בתשובה לשאלה זו, נקבל מן הסתם, כל אחד לפי ערכיו וציוני הדרך שהוא מציין לגבי כל בעל תפקיד מהשחקנים האחרונים שמתגלגלים בתקשורת, בדרך לחקירה, בימים האחרונים.
אצלנו הציבור הדתי והחרדי, הרב הוא הדמות הנישאת והמרוממת ביותר, וממנו אנו מצפים שלא ידבק רבב בבגדו.
ואילו אצל אחינו הלא דתיים, הדמות בעלת הדרגות על הכתף, כדוגמת הניצבים במשטרת ישראל, הם הדמויות הגבוהות ביותר, שמהם היה ניתן לצפות שלא יהיה רבב על בגדיהם.
והנה העולם ההפוך
דן מרגלית בראיון, ושלי יחימוביץ באמירתה - שניהם רק כדוגמה, מבקשים למצות את הדין עם הרב יאשיהו פינטו, ואילו עם ניצב ארביב, למתק את דינו ובעיקר ובדגש, בהליכים שבדרך - שלא להביאו לחקירה ובטח שלא להאשימו.
על ניצב ארביב, תאמר ח"כ יחימוביץ, כי היא לא מכירה את פרטי המקרה, ואילו לגבי הרב פינטו, היא דורשת למצות הדין - שם ככל הנראה היא מכירה את פרטי המקרה לאשורו.
האם דמות הרב, הפכה בין ליל - אצל מרגלית ויחימוביץ, להיות הדמות המורמת ביותר, שממנה היה ניתן לצפות שלא לחטוא, בהסתייגות של לכאורה ואם חטא וכו'...
והאם דמותו של הניצב החילוני, המשקף את דמותה של המדינה ובכיריה, כבר אינה כזו, והיא פחותה עד כדי כך, שלא ראוי למצות חקירה ודין עם ניצב שקיבל טובת הנאה - אם קיבל ולכאורה וכו'....
האם ניצב במשטרת ישראל, שתפקידו מושווה לזה של ראש F.B.I הישראלי, האמון על אכיפת החוק, בין היתר בתחומים אלו, שהוא גם המביא והמוציא כתבי אישום, הרשעות ומעצרים בתחום, לא היה מצופה לזהירות יתר, והקפדה של לא למעוד אפילו לא 'כחוט השערה' ובטח היה מצופה ממנו להקפדה כרמזור אדום של כחוט השני, מכל דבר שקשור על קבלת דבר וטובת הנאה מאזרח, רק בשל היותו בעל דרגה ומעמד, ויכולת להשפיע ולסייע בעת צרה - לכאורה.
והאם זו לא חובה למצות חקירה עם איש שכזה.
ואולי השנאה לדת, ולדתיים ובטח לחרדים, העבירה את בכירי התקשורת והשמאל בישראל, כך שהם על פי דרך אמונתם התבלבלו בין מי שהם ביום יום, מעריכים יותר ומי פחות.
כבר אמר המשורר - 'איך שהכול עניין של אינטרסים'.