"מרן, אשר אין צורך להכביר על היותו מנהיג האומה, גדולה ופוסקה, ראש ראשון לכל, היה ספר מוסר מהלך בכל התייחסותו לענייני הפרט. "דבר ראשון", היה אומר הוא "יש להתייחס אל הפשוטים". כך, היה עונה ראשונה על שאלותיהם של הציבור, ללא היכרות עם הכותבים", כך, כותב הרב צבי חקק, ששימש במשך שנים ארוכות כיד ימינו של פוסק הדור מרן הגר"ע יוסף.
את הדברים, כותב הר' חקק במסגרת ירחון "בית מרן" היוצא לאור ע"י 'עמותת בית מרן' להנצחת מורשתו של הרב עובדיה יוסף זצוק"ל. אתר "כיכר השבת" מביא קטעים נבחרים מתוך פינת "העדות האישית" אותה מפרסם הרב חקק בירחון.
"את שאלות תלמידי החכמים, על אף הפלפולים והסברות שנשאו עימהם, היה משאיר לזמן הפנוי. "להם", אמר "תהיה תשובה. אם ירצו, יוכלו לחפש ולהגיע לזאת. אבל הפשוטים, מה יהא עליהם?". כך, היה מרן אב דואג, אוהב וחומל לבניו, בני העם כולו".
"לביתו של מרן היו מגיעים מכתבים רבים. אלו, הכילו שאלות, מצוקות, לבטים, בקשות ובירורים. הכל חפצו בתשובותיו של גדול הדור, בעצתו ובתבונתו. באחד הימים הגיע מכתב שנכתב על ידי נער צעיר החולה במחלת לב. המכתב, אשר נכתב בדם ובדמע, מספר על הנער החולה במחלת לב, וכתוצאה מכך, נאלץ ללמוד בישיבה הסמוכה לביתו".
"בעיר בה מתגורר אני" – כך כותב הוא בכאב – "קיימות שתי ישיבות. האחת, ידועה ומפורסמת, ברמה לימודית גבוהה מאד. אולם, אליה – אין לי כל סיכוי להתקבל. על כך איני חולם אפילו. לעומתה, הישיבה השנייה נופלת ממנה ברמתה הלימודית. אליה, אוכל להתקבל, אך חושש אני כי בין כתליה לא אמצה את עצמי כראוי ולא אוכל להתעלות ולהתקדם כשאיפתי". כאן, חתם הבחור הכאוב את שמו. כנהוג, מיין מרן את המכתבים ואת האחרון הניח בצד".
לאחר יומיים, מספר חקק, קרא הרב עובדיה לח"כ אלי ישי לחדרו. שם, הגיש לו את המכתב וביקש כי יקרא בו. "אתה רואה מה הוא כותב במכתב?" - שאל בכאב, "שיש בעיר שלו ישיבה טובה שהוא אפילו לא חולם עליה. שם. שם רוצה אני הוא ילמד! שם יהיה, ושם יתעלה!" חתם את דבריו. "הרב, אני לא מכיר את הישיבה הזו, והם – לא מכירים אותי" ענה ישי. "אין כזה דבר, כולם מכירים אותך" – ענה מרן "אני רוצה ששם ילמד הבחור" – פסק את פסקו. הר' חקק מספר כי ח"כ ישי השיב כי ישתדל ויעשה ככל יכולתו למלא את רצונו של הרב.
"ו... ר' אלי, אל תחזור אלי לפני שיתקבל הבחור . כשתוכל לבוא ולבשר כי הבחור נכנס לישיבה, תוכל לגשת אלי" – חתם מרן את דבריו. המשפט הקשה, אשר יצא מליבן של ישראל" כותב חקק, "הדאגה ואהבה לבחור החולה אשר כל חפצו בתורת ה', עשה את שלו. לאחר ימים מספר חזר אלי ישי ובאמתחתו התשובה המרנינה; הבחור התקבל לישיבה!"
"ושם, בזכותו של גדול הדור, אשר על אף ענייני השעה והרבים הבוערים חמל על הקטנים ביותר, עלה ונתעלה הבחור בתורה ויראת ה' כשאיפתו הכנה".
הרב חקק, ממשיך ומספר על אפיזודה נוספת שחזרה על עצמה עשרות פעמים: "מדי פעם, היה עובר מרן על חדשות העיתונות החרדית, כדי לדעת את הנעשה והנשמע, ולפעול ככל הדרוש. והנה, טרם היה מסיים את העיון בחדשות היום, היו צדות את עיניו מודעות האבל המספרות על טרגדיה נוספת. אלמנות ויתומים אשר נלקחה מהם משענתם".
"בכאב ודמע, היה מביט הרב באותן מודעות. את הדברים אשר קולנו רגילים לקרוא, להיאנח ולעבור לסדר היום, היה מרן חווה בנפשו ממש. בזריזות, היה נפנה הוא לטלפון, מברר את כתובתה של האלמנה ופונה לעסקני הצדקה ודואג כי עוד לאותה השבת יהיה ביד האלמנה כל הדרוש לצרכי היום".
"ואף לאחר מכן" מספר חקק, "היה מפנה מרן מזמנו היקר, עושה ומעשה למען הרבים. וכך, מפעיל את הנוגעים בדבר ודואג בעצמו להמשך ושוב, גם כאן – היתה דאגתו ואהבתו של מנהיג העל אשר ירד מן ההר אל העם, ומרום פסגתו שלח את ידו הרחומה להביא צרי ומרפא לאלמנה התמיכה הכלכלית למשפחה האומללה".