משמרת הצניעות - גרסת עיריית בני ברק: עובדות באגף הרווחה בעיריית בני ברק הופתעו לקבל בימים האחרונים מכתב ממנהלת האגף ובו שורת תקנות צניעות חדשות שעל פיהן ינהגו העובדות עם קבלת המכתב.
במכתב אותו כתבה מנהלת האגף, ארלט מויאל, עליו חתומה גם סגניתה, רנה ציכטינגר, נכתב: "אנו ממשיכים במגמה של שיפור השירות והנגשתו לקהל הפונים כחלק מכך אנו אמונים על מתן שירות מקצועי, יעיל, מכבד ומכובד".
לאור זאת, דורשת המנהלת כי מעתה על העובדות להגיע אל מקום עבודתן לפי כללי הלבוש אותן קבעה: "עם בוא הקיץ, אנו מבקשים להזכיר להקפיד על קוד לבוש הולם המתחשב בצביון אוכלוסיות בעיר".
כללי הלבוש הם: "אורך חצאית, מחשוף, נעליים או סנדלים (לא כפכפים ונעלי אצבע), צבע לק עדין". בסיום היא כותבת: "איזהו מכבד - המכבד את הבריות".
אחת העובדות אמרה ל"כיכר השבת": "בתור עובדת חרדית המכתב לא מפריע לי אישית אך אני מקווה שהמכתב מגיע רק בקטע של בקשה ולא כהוראה שעל פיה אנחנו חייבים להתנהג. צריך לזכור שהמכתב עצמו לא חוקי".
"במחלקה בה אני עובדת, העובדות שקיבלו את המכתב קראו אותו ולא ייחסו לו חשיבות. ההפך הנכתב בו עורר גיחוך מסוים. תראה, לא כולם אצלנו עובדות חרדיות ואני מניחה שהעובדות החילוניות לא אהבו את המכתב, בלשון המעטה", הוסיפה העובדת.
אברהם טננבוים, דובר עיריית בני ברק, אמר בתגובה ל"כיכר השבת": "שוחחתי עם מנהלת האגף והיא אמרה לי כי המכתב לא נשלח בגלל שקרה משהו ספציפי, לא קרה כלום. המכתב נשלח מכיוון שעונת הקיץ מתקרבת ולא כולם עובדות חרדיות, חשבה המנהלת לנכון לפרסם תקנות אלו כמו שיש תקנות לבוש בבנקים ובמקומות אחרים".
עורך הדין משה מובשוביץ, העוסק רבות בתחום יחסי העבודה, מסביר כי בית הדין הארצי לעבודה ואף בית המשפט העליון כבר פסקו בעבר במספר מקרים, כי אין פסול חוקי בדרישה של מעסיק מעובדיו להנהגת קוד לבוש במקום העבודה. זאת, גם אם המדובר בדרישה להנהגת קוד לבוש צנוע יותר מהלבוש המקובל ברחוב הישראלי.
כך, עתירות ו/או תביעות שעילתן הטענה כי דרישה מן העובד/ת לקוד לבוש פוגעת במי מבין זכויותיו המעוגנות בחוקי היסוד, כגון הזכות לחופש ביטוי, נדחו על ידי בתי המשפט.
לכן, מסביר עורך דין מובשוביץ, לפי העובדות המתוארות בכתבה, ובהתחשב בנסיבות הייחודיות של עיריית בני ברק אשר רוב אוכלוסייתה מורכבת מיהודים חרדים אשר אצל רובם ככולם נהוג אצלם קוד לבוש מחמיר וצנוע יותר מהמקובל ברחוב הישראלי, בייחוד בחודשי הקיץ (בלשון המעטה...), נראה כי אין פסול חוקי בדרישה שכזאת. זאת, כל עוד הדרישה היא בתחום הסביר.
כך, לדוגמא, דרישה מאישה חילונית לכסות את ראשה בכיסוי אפילו בבני ברק או מאה שערים כנראה לא תזכה לגיבוי מבתי המשפט. אבל דרישה מעובדת ללכת במקום עבודה המשרת אוכלוסיה חרדית, עם חצאית ארוכה ובחולצה צנועה הינה דרישה סבירה שיש להניח כי בתי המשפט יראו אותה כלגיטימית ביותר."
