מכתבו של הרב שלום כהן התפרסם השבוע באתרים ובעיתונים, ויצר שיח מגזרי בנושא האקדמיה החרדית. באורח פלא, כפטריות אחר הגשם צצו להן סטודנטיות אלמוניות אשר התוודו, התחרטו וקבלו לעתיד וברבים, על השהות במוסד אקדמי זה או אחר. אני מכבד רבנים, גדולים כאלמונים, ואינני מנהל דיונים ציבוריים בנוגע לדעותיהם, ולא משנה מה דעתי בנושא המדובר. את השיח הציבורי שנוצר בנושא צריך להעמיד בפרופורציות, והן עלו על גדותיהן מזמן.
מניסיון אישי למדתי כי דברים אשר שואלים באופן אישי את הרבנים, התשובות המתקבלות שונות באופן מהותי מהתפרסם בעיתונות, ובעיקר זו המפלגתית. בשאלה פרטית ישירה ניתן לקבל תשובה עניינית, אשר הפוכה לחלוטין לעיתונים או לפשקווילים החתומים. עם השנים, ומהיכרות עם עולם הפרסום המגזרי, הבנתי גם את אופן הפעולה של המכתבים והאיסורים השונים המתפרסמים חדשות לבקרים. לא פעם אינם משקפים דעת תורה, אלא מהווים הוצאת דברים מהקשרם.
במקרים רבים מאד, שני אנשים המביאים בפני הרב שאלה בנושא מסויים יקבלו תשובה שונה. כל אדם לגופו, והתשובה היא תמיד בהתאם לנסיבות ובהתאם לשואל. כל תשובה תואמת מצב ספציפי, וישנם מעט מאד תשובות אשר אפשר להפוך אותן לפסיקה ציבורית גורפת. עובדה זו גילו גם העסקנים.
נוהל העבודה של העסקנים והאינטרסנטים פשוט, שולחים או מגישים לרב מספר מכתבים שונים עם תיאורי מקרים שונים, אשר כמובן גם גוררים תשובות שונות, ובסופו של דבר מפרסמים רק את מכתב התשובה המתאים ביותר לעניין אותו רוצה העסקן לקדם. לאסור או להתיר, לתמוך או להחרים. ההמונים הרי אינם מיודעים לנסיבות הספציפיות מאד בהן נשאלה השאלה, הרי את נוסח השאלה הם לא רואים, ומקבלים את הפסק כהוראה כללית מעצם פרסומה בעיתונות ובחוצות העיר.
איך אפשר לזהות את טביעת ידיהם של אינטרסנטים? הפשוט ביותר זה לעשות שאלת רב ולשמוע מפיהם ולא מפי העיתון, כאמור, התשובות שונות מן הכותרות. בנוסף, כדאי לבדוק לאור מה יצאה הקריאה או הפשקוויל, האם אירע מקרה כלשהו או שהנסיבות השתנו. באם יום כמיומיים, דבר לא אירע, קטן כגדול, אין זאת אלא שהיה למישהו עניין להציף נושא על סדר היום, ולקדם אינטרס זה או אחר.
לגבי האקדמיה החרדית, יש להכיר בכך שמדובר בתופעה קיימת אשר קיבלה את הסכמתם של גדולי עולם. אין מוסד אקדמי חרדי אחד אשר לא קיבל תמיכה רבנית, בפומבי או בהסכמה שבשתיקה. מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל התיר לנשים רבות והן לגברים רבים את הלימודים האקדמיים. מוסדות אלה מאפשרים לאלפי גברים חרדים ונשים חרדיות לצאת ולעסוק לפרנסתם, ולהחזיק משפחתם בכבוד. עוד לא יצא מעולם פסק גורף האוסר לימודי מקצוע, וגם מה שנתפרסם אינו אלא הוראה פרטית למקרה מסויים.
ישנם מוסדות לימוד וותיקים אשר יש בהם מסלולי לימוד מיושנים, והם ניצלו את היעדר האלטרנטיבה דאז כדי לגבות מן התלמידות סכומי עתק עבור לימודים שאינם שווים אפילו לצור על פי הצלוחית. משקמו מוסדות חרדיים רציניים להשכלה ולמקצוע, איבדו אלה את מקור כוחם ומעמדם. ברור שיש גורמים להם אינטרס בביטול כל אלטרנטיבה, ולצערי המטרה קידשה כל אמצעי.
אם כל איש או אישה, השומרים קלה כבחמורה, יעשו שאלת רב פרטית הנוגעת להם ולמצבם, יוכלו לדעת דעת תורה אמתית. ברוב מוחלט של המקרים, התשובה תהיה זהה לזו אשר ניתנה כבר שנים – האקדמיה החרדית ומוסדות לימודי המקצוע הינם דרכא אחרינא הטובה ביותר כדי לקיים משפחה בכבוד.