אתמול (ראשון) בבוקר שעת התארגנות הילדים שלי לחיידר, הרדיו דולק על אחת מתחנות הרדיו החרדיות, הנושא הוא הכישלון - לכאורה - של העצרת ה-11 חודש למרן פוסק הדור רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, הוויכוח למה העצרת נכשלה צובר תאוצה, אני מאד רוצה להתבטא בנושא ויש לי הרבה מה להגיד ולומר בעניין זה כי אני באמת חושב שהיה אפשר למלא את כל האולמות שם בבנייני האומה באנשים עד אפס מקום.
כמי שעומד מאחורי אין ספור אירועים של זמרים כאלו ואחרים שבהם משתתפים אלפי אנשים אני חושב שלעצרת לזכרו של מרן היה אפשר יותר והרבה יותר, אבל זה לא העניין ולא על זה אני רוצה לדבר עכשיו, הילדים מתארגנים ליום הראשון של הלימודים ואז אני נזכר איך שבשנים עברו שהייתי בערוצי הקודש וזכיתי לחופש ביטוי אמיתי היינו אני וחבריי לרדיו במשך ימים שלמים דנים ומשדרים את כאב האפליה והקיפוח במוסדות החינוך בכל הארץ ובעיקר בירושלים.
אני נזכר איך שבשנים עברו היינו מתעסקים וכותשים את נציגי ש"ס בירושלים בפרט על חוסר העשייה שלהם למען מיגור התופעה הזו, אני נזכר איך שהיינו מעלים לשידור את עורך הדין יואב ללום, איש יקר ששילם מחיר ציבורי ואישי כבד על מלחמתו באפליה כי הוא לחם מלחמת קודש את מלחמתם של הבנות הספרדיות, את מלחמתם של האבות והאמהות שלא היו ישנים בלילה בגלל שהבנים או הבנות שלהם לא נמצאים במוסדות החינוך, תוך כדי שאני נזכר בכל אלו אני מתחיל לשאול את עצמי מעניין מה קורה השנה בירושלים, האם גם השנה יש את אותו קיפוח, אותה אפליה, אותה גזענות נוראית שקיימת ובועטת לצערי הרב בשנת 2014 בכל תחום (הקדיש על השד העדתי שייך למי שעושה ליצנות ולא למי שמכיר את הנתונים טוב).
תוך כדי שאני שואל את עצמי את כל השאלות הללו אני מקבל הודעה שהשנה בירושלים אין תלמיד או תלמידה אחת ספרדי שנמצא בבית, ואני שואל את עצמי כמובן האם הגענו לימות המשיח? האם אלו שעשו קדיש לשד העדתי כנראה שבאמת צודקים ואני כאן האיש ההזוי?!.
אז זהו שלא... לפני קצת פחות משנה התקיימו בחירות ברשויות המקומיות בכל הארץ, תנועת ש"ס שהתמודדה עם לכתו הקשה של מרן מאיתנו קיבלה וספגה מכות כואבות בבחירות (אלעד, והימור לא נכון בירושלים) אך לצד המכות הללו ש"ס הגדילה את כוחה בכל הערים בארץ בעשרות אחוזים עם עוד נציגים, אני זוכר איך לפני הבחירות לרשויות איך כל כך הרבה אנשים שביקשו מאריה דרעי להתמנות לנציגים בכל מיני ערים ולא קיבלו.
שאלתי פעם את דרעי למה אתה לא שם את ההוא שם וההוא שם. הוא ענה לי 'דוד, אני רוצה לעשות מהפכה אני רוצה נציגים שעושים עשייה לא מעניין אותי איש שלי או לא, מעניין אותי רק דבר אחד שהציבור הספרדי יקבל נציגים שידאגו לו באמת ושלא יחממו את הכיסא'.
נחזור לירושלים, שם היה במשך שנים מוקד האפליה במוסדות החינוך ובכמויות אדירות, לאחר הבחירות האחרונות בהם ניר ברקת ניצח שם ולאחר משא ומתן קואליציוני עם ש"ס כשדרעי לוקח את הטיפול בנושא אישית, הוא מביא הישג מדהים והיסטורי, צביקה כהן נציג ש"ס מונה למחזיק תיק החינוך החרדי.
היום, פחות משנה אחרי, קרה הדבר הבלתי יאומן ואף תלמיד או תלמידה ספרדים לא נשארו בחוץ. זה היסטוריה, נכון - בעיית האפליה לא נעלמה וחלפה מן העולם אבל זהו צעד אדיר בדרך להגשמת חלום והוא חזרת העטרה ליושנה.
לגבי הפרגונים, נכון אני רואה שלחלק מאנשי התקשורת קשה מאוד לפרגן היום לדרעי כי אנחנו נמצאים בתקופה לצערי שאם אתה רוצה להיות מיינסטרים תחבוט בדרעי ותמשיך הלאה...
אך האמת צריכה להיאמר ובקול רם זה הישג שלו הוא ידע לעשות דברים אלו בעבר וברוך השם עושה את זה גם היום, יש לקוות שבורא עולם ייתן לו את כל הכוח להמשיך בעשייה לאחד את השורות ולהחזיר עטרה ליושנה.