שפה אחת ותרבויות נפרדות

אז איפה אתה גר בארץ? שואלים אותי אנשים בכל מקום. בבית שמש, אני עונה ביבושת. שם העיר עולה לכותרות בשנים האחרונות בהקשרים פחות חיוביים.

תחילה כשראש העיר משה אבוטבול הוציא את רמת בית שמש ג' מהקיפאון והפשיר עתודות קרקע. ומה לעשות, החרדים שכל כך זקוקים ליחידות דיור זכו בה. אחר כך בבחירות חלק א', כשאבוטבול ניצח בהן על חודן של כאלף קולות. מאוחר יותר בבחירות החוזרות בהוראת בית המשפט ובשחזור ההישג.

ועכשיו נמצאה פרשייה חדשה ולא שגרתית. בית הספר 'שפות ותרבויות' השוכן בתוככי רמת בית שמש א' - שכונה חרדית למהדרין - ומאוכלס בנערות שמגיעות באוטובוסים מכל רחבי העיר, מסובסד על חשבון משלם המיסים. כן, גם אני מממן הסעת תלמידות מנווה שרת והוותיקים לרמת בית שמש א', ובלבד שתלמדנה במקום שלבן חפץ.

דא עקא, הבניין עומד ריק וממוני החינוך החליטו לקבוע בו בית ספר נוסף. הפעם חרדי, עתה מבנות השכונה. הציבור החילוני הכריז: עד כאן. שר החינוך שי פירון ונעריו קידשו מלחמה לצד כוחות האופוזיציה המאיימים, מאז הכישלון המהדהד בבחירות, לפלג את העיר השסועה.

שוב ושוב אתה נוכח לדעת שבמדינה הזו שפה אחת ותרבויות שונות. אם החילונים היו מנצחים בבחירות ייתכן שבית הספר היה מתפנה מעצמו לטובת המקומיים, אבל עכשיו: הרצחת וגם ירשת?

אבוטבול, של נעליך. אמור תודה שאתה יושב על כיסא מושאל. חכה-חכה, תיכף יש עוד בחירות.

2

שאלה המשרתת את אדונה: מיהו משיח שכולם מייחלים לבואו? והוא, מושקה הכי טוב, עונה: שרק לא יבוא. מהיכן תהיה לנו פרנסה?

התרבות הישראלית הצליחה להנפיק אמנים ובעלי השכלה שונים, שגם הטביעו חותם בציבוריות אבל לא בעצמם. או בילדיהם. הסיפור הבלתי נתפס על הכת שפעלה בשם ה' ומשיחו לקירוב הגאולה בדרכים שאין הדעת סובלתן הוא תסמין לכך שלא משנה כמה מוכשר אדם וכמה קולו ערב - מי שמחפש גאולה באופנים משלו הולך לאיבוד. ליתר דיוק: מי שמבקש פרנסה על חשבונה של הגאולה משלם את המחיר.

ובסופו של דבר, אם יש יראת ה' ניתנת זכות לגור בארץ זבת החלב והדבש. אם אין? וקאה הארץ אותנו. וזה, מיותר לומר, לא הכי טוב.

3

מדהים על מה רבים כאן. מחלוקת קואליציה-אופוזיציה. כל צד מנסה לגייס את ראש הממשלה. בפגישת נתניהו-ליצמן-גפני נאמרו, כנראה, דברים נגד החוק. איזה חוק? מע"מ אפס. איש כבר לא זוכר מה בדיוק הוא כולל.

ומי אמר שהוא לא טוב לציבור החרדי? שאלה פתטית. זו יוזמה של יאיר לפיד, ויש להכשילה בכל מחיר. 'גלובס' הכריז השבוע שההערכה היא שראש הממשלה ייתן לשר האוצר להתרסק עם החוק שלו. מנגד, לפיד מאיים שאם נתניהו לא יתמוך בחוק הוא יפרוש מהממשלה.

בימים קיציים וחמים כל ידיעה כזו מחזירה את הצבע ללחיים של יושבי זופניק. החוק ייפול, לפיד יפרוש, יהדות התורה תיכנס, ליברמן יתרסק, נתניהו ייכנע, גלנט ינצח, פירון יאבד את התיאבון. רק בנט יישאר. אוף, הסקרים גם מחמיאים לו.

רגע, אנחנו בכלל יכולים לשבת עם בנט בשולחן אחד? היה לא תהיה. מחשבים מסלול מחדש: החוק יעבור, לפיד ינצח, נתניהו על הסוס, בנט יפרוש ואז יהדות התורה תיכנס.

ולשבת עם לפיד? נו, שוין. אחרי ניצחון חוק אפס הוא כבר לא באמת יציק עוד לחרדים.

4

רבי אייזל חריף השתתף בברית מילה בסלונים, עיר רבנותו. בהגיע רגע קריאת השם התלבט האב. נענה רבי אייזל בחריפותו: אברהם. לאחר הברית הטעים כדרכו: והלוא האב הוא תרח.

ברית היא אירוע משפחתי פרטי. הכרזת שם הרך הנולד היא רגע אישי. פרי מחשבה של הורים. לפעמים מישהו לא מופיע והשם נותר של צד אחד. לגיטימי. ולפעמים מתעוררים חילוקי דעות. האבא רוצה שם אחד, האימא רוצה שם אחר. משפחות שלמות פורקו רק בגלל סאגות כאלה, כש'בובע מלכה' מתערבת ומבקשת לתת שם על הוריה שנהרגו יום לאחר כניסת הנאצים למיכלווקה.

אבל אורח שמגיע לברית במטרה לצלם ולהנציח את המחלוקת, היריבות והקולות הוא פושע. רשע מרושע ללא תקנה ומחילה. אליהו הנביא - איש בריתי שלום - כנראה לא היה במקום, אבל דם ברית היה. ברווח.

5

הימים ימי אלול תשע"ב. קיבלתי שיחת טלפון מידידי, בעל המנגן ר' יהושע פריד, אף הוא משומעי לקחו וממקורביו של רבי שמואל מרדכי מינץ ז"ל, רמטכ"ל השמיטה. הוא שאל האם אני מוכן להצטרף אליו בדרכו לבית החולים לבקר את הרב.

עלינו למחלקת טיפול נמרץ בבית החולים בילינסון. הוא שכב באפיסת כוחות. כשבאנו, התאמץ וממש חרד לקראתנו. פריד, אמן הקלידים, החל לנגן שירי רגש וכיסופין בקצב. חלש היה אז. חלש מאוד. בקושי יכול היה להגיב, אך נפשו הכמהה לא עמדה מנגד. הוא תופף באצבעותיו במרץ רב.

פריד, כמי שצבר היכרות רבת שנים עם הרב מינץ, ידע שזו השעה הנכונה והמתאימה. הוא כיוון את הקלידים ופתח בניגון 'התעוררות רחמים רבים', שיר ירושה מבית אבותיו הקדושים. השיר האהוב על רבי שמואל מרדכי, שהיה מבקש לשורר אותו בעתות רצון ובהזדמנויות קודש. "קבלה בידינו", מובא בתורת המגיד מזלאטשוב, "אשר ניגון זה קראו הבעל שם טוב נ"ע בשם 'ניגון התעוררות רחמים רבים'".

עיניו התלחלחו. הוא עצם אותן. ראשו נע בקצב הניגון. עולה ויורד, יורד ועולה. מי כמוהו זקוק עכשיו להתעוררות רחמים רבים לנוכח מצבו הקשה. השיר הולך ומתפתל. ר' יהושע אינו שולט עוד במקצב ובאוקטבות. גבוה יותר וחזק יותר.

נזכרתי במחזה שהייתי עד לו במהלך שמחת שבע ברכות שערך רבי שמואל מרדכי שנה קודם. הוא פונה לקלידן, לא במקרה מיודענו ר' יהושע, ומבקש ממנו "א גוטע ניגון". ואז זה קורה. פריד פוצח ב'אקדמות מילין', בן י"ד בתים. בית עולה ובית יורד. דריכותו של רבי שמואל מרדכי מתעצמת מפאל לפאל. הוא עוזב את מקומו בשולחן הכבוד ליד החתן והמחותן ומתיישב קרוב לקלידן.

הניגון נמשך, ולקראת הסוף, בבית המבוסס על המילים "מנן ומאן הוא רחימך", כבר לא יכול רבי שמואל מרדכי להתאפק. הוא קם לנצח על מקהלת הצאצאים. נוטל את המקל המשמשו באמונה בשנותיו האחרונות ומשתמש בו ככלי נגן, ככינור נשמה, פורט על הנימים. באמת נהדר היה מראהו.

לקראת סיום, כשנדמה היה שנגמרה השמחה ותיכף יברכו את ברכת המזון ואת שבע הברכות, עוצר רבי שמואל מרדכי את הכול. הוא מבקש רק עוד ניגון אחד. ניגון אבותיו. 'התעוררות רחמים רבים'.

העפתי מבט על מיטתו. הוא שכב באפיסת כוחות. כבר לא מצליח להשתתף בשירה. כבר לא מסייע. חלש מדי. המחלה הקשה קיננה בו ועשתה שמות בגופו הצנום.

"לפני ההסתלקות ציווה הבעל שם טוב לנגן 'התעוררות רחמים רבים' שחיבר הצדיק ר' מיכל'ה מזלאטשוב, וכשסיימו לנגן הואיל הבעש"ט לומר: אני מבטיח לדורותיכם כי מתי, היכן ומי שישיר ניגון זה של התעוררות רחמים רבים בהתעוררות של תשובה, הרי שבכל היכל שאמצא בו אשמע ואצטרף לשירה ואעורר רחמים על השרים בעלי תשובה", נכתב בתורת המגיד.

עיניו העצומות של רבי שמואל מרדכי הכריעו אותו. חיוך כובש לב עלה על פניו המיוסרות, וכך נרדם.

נפרדנו. לנצח.